כשהוזמנתי לטעימה פרטית של בירות מיוחדות ונדירות של סמואל אדמס, לא יכולתי לסרב. הבירות נאספו לאורך כמעט עשור על ידי יזם הערב אותו אירחו לקטי הבירה. גם אני תרמתי את תרומתי הצנועה לטעימה שמחכה באמתחתי להזדמנות נאותה כבר כמה שנים. הערב נערך ב-17.3 - יום חגיגות הסט. פטריק האיריות. מאחר ומוצאה של סמואל אדמס הוא בוסטון ובוסטון היא עיר עם שורשים איריים, התחלנו את הטעימה בסמואל אדמס אייריש רד. בלי שהות מיותרת אגש היישר לרשמי הטעימה:
1. סמואל אדמס אייריש רד: 5.8% צבע אדמדם חום כמעט ללא קצף. ריח פירותי, עם פירות יבשים, ריבה, דבש. טעם דבשי עם תיבול כלשהו ן/או צימוקים.
הבאה בטעמה היתה בירה השייכת למארז החורף של סמואל אדמס. הבקבוק הספציפי הזה הגיע ממארז החורף של 2010 (דהיינו בושלה לפני כמעט שנה וחצי).
2. סמואל אדמס הולידיי פורטר: 5.8% צבע חום כהה כמעט שחור, קצף חום אפרפר. ריח שוקולדי, חרובים. טעם קלוי, רמז לעשן עם סיומת מרירה של קלייה נעימה ומתקתקה.
התווית של הבירה הבאה הפתיעה אותי. הבירה היתה סוג של אבולוציה של הקודמת:
3. סמואל אדמס Black & Brew – קופי סטאוט שבושל עם פולי קפה אמיתייים. 5.8%. צבע שחור עם שוליים חומים. קצף חום יפה. ריח של קפה קלוי כמו קפה שחור טרי בבוקר. טעם שמזכיר קפה עם רמז לשוקולד מריר. יבש.
הבירות הבאות, כולן משתייכות לסדרת ה-limited release של סמואל אדמס הכוללת שש בירות. הבאתן במזוודות מארה"ב היתה התירוץ לקיום הערב הזה:
4. Samuel Adams Tasman Red – מוגדרת כ-Red IPA ומתובלת בכשות טסמנית (מהאי הדרומי לאוסטרליה). 6.75%. צבע חום עמוק וצלול, קצף בצבע צהבהב קרמי, ריח כשות טרי ונעים מזכיר דשא, אורנים והדרים. טעם חמצמץ עם סיומת מרירה ארוכה אבל לא מייבשת. בירה בעלת טעמים וארומות מורכבים המתפתחים בפה.
5. Samuel Adams Dark Depths – מוגדרת כ-Baltic IPA – שילוב בין IPA לפורטר באלטי. 7.6%. צבע שחור קצף חום-צהוב בהיר. ריח כשות הדרי – אשכוליתי. טעם מתקתק (פורטר באלטי לא) עם סיומת מרירה וחמצמצות כשותית. רמז לקלייה עם טעמים שחורים עדינים. הקלייה נותנת לבירה עוד עומק – אולי מכאן שמה.
6. Samuel Adams The Vixen – מוגדר כצ'וקולט צ'ילי בוק. מתובל בפולי קקאו, קינמון וצ'ילי. 8.5%. צבע כמעט שחור, קצף אפרפר. ריח שמזכיר אוכל/אורז שנשרף אחר כך קצת פודינג שוקולד. טעם צימוקי, פירות יבשים – תמרים. בטעם יש משהו שמזכיר שוקו או שוקולטה. הצ'ילי לא מורגש. הגוף קל ביחס לציפייה.
7. Samuel Adams Third Voyage – דאבל IPA עם 80 IBU המתובל בכשות מזן קסקייד מאזורי גידול שונים בעולם. 8%. צבע ענברי כהה ויפה. קצף אפרפר בהיר יחסית. ריח מאוד כשותי – אשכולית, סוכריות ג'לית, פרחים, דשא. טעם מתוק יחסית וסמיך עם סיומת מרה, כשותית עם חמיצות ואגוזיות כשותית לתיבול. הסיומת הזכירה לי אגוזי לוז.
8. Samuel Adams Cinder Bock – מוגדרת כ-Rauch Bock דהיינו בוק מעושן. בתור חובב בירות מעושנות, נדרכתי. 9.4% – קצת חזק לבוק ואפילו לדאבל בוק. צבע אדמדם ענברי יפה עם קצף קרמי. ריח עשן, נקניק – איזה כיף. טעם מתוק , דבשי אבל משתלב טוב עם העישון.
9. Samuel Adams Griffin's Bow – מוגדר כ-Oaked blond barley wine - דהיינו ברלי וויין בהיר שיושן בחביות עץ אלון. 11.5%. צבע ענברי דבשי. קצף בהיר יחסית. אלמנט מעושן באף. ריח עצי – כמו חבית. וניל. טעם מתוק ונילי כמעט חמאתי/שמנתי. סיומת מרירה ושוקולדית.
לאחר שסיימנו את הסדרה, שבדיעבד היתה יותר טובה משהערכתי בזמן אמת. עברנו לבקבוקים הישנים וגם החזקים יותר:
10. סמואל אדמס טריפל בוק – בירת הסויה בבקבוק הכחול. הראשונה בסדרת האקסטרים של סמואל אדמס. 17.5%-18% אלכוהול. יושנה חצי שנה בחביות. בת 15 או 18 שנה – ככל הנראה הבירה הותיקה ביותר ששתיתי. פקק שעם שלא שרד את השנים. צבע שחור סמיך – נראה כמו סויה סמיכה. נטול מיגוז או קצף. הבירה צובעת את דפנות הכוס בחום כמו שרוטב סויה עושה. סמיכה מאוד. ריח שוקולדי כמו ליקר שוקולד, סויה, קצת כמו ליקר שזיפים או פורט. טעם מתוק, מריר ושורף בגרון.
11. סמואל אדמס אוטופיה 2007 – בקבוק שקיבלתי במתנה ומחכה כבר שנים לתירוץ להיפתח. 27%. השיא של סדרת האקסטרים. לא נראית כמו בירה. גם הבקבוק לא. צבע חום ענברי כהה – כמו רוטב מייפל. העץ בו יושנה כחצי שנה, לא ממש מורגש. ריח אלכוהולי, צימוקי עם תמרים – סילאן. טעם מתוק, דבשי, עם טעמים שמזכירים ליקר שזיפים מיובשים.
12. סמואל אדמס אוטופיה 2003 – אולי שיא הטעימה של הערב, מבחינת הציפייה: 25% אלכוהול. צבע חום עכור מעט. ריח ליקרי, עצי קצת או שמא זה טחב/עיפוש. טעם מתוק מלווה בחמצמצות שזיפית – צימוקית וסיומת קצת בצקית. מרגיש ישן יותר ושוקולדי יותר מגרסת ה-2007. הגיל נותן נופח נוסף.
כל מילה נוספת, מיותרת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה