חזרתי למונטריאול ביום שבת בצהריים. מאחר ולא היו לי תכניות להמשך היום, יצאתי לטייל. מונטריאול מרושתת ברשת מנהרות ודרכים תת קרקעיות ומקורות המחברת בין קניונים, מבני ציבור, תחנות רכבת תחתית ובנייני עסקים, כך שאפשר לשוטט שעות ברחבי העיר מבלי להתוודע למזג האוויר בחוץ. מאחר ובמשך יומיים ירד ה-מ-ו-ן שלג והיה קר למדי, צללתי כעכבר למחילות החמימות של העיר התחתית של מונטריאול.
תוך כדי שיטוט הבחנתי בעשרות סטודנטים שמקימים מיצגים ועבודות אומנות במסדרטנות ומרחבי העיר התחתית של מונטריאול. מדבקות על הרצפה ושלטים הבהירו שזה נעשה במסגרת פרויקט Art Sou Terrain – “אומנות תת קרקעית” או “מחתרתית”. לאחר שעה או שעתיים של שיטוט, חשתי בצמא למשקה אלכוהולי. לצערי, לא ניתן לקנות בירה או אולכוהול אחר לשתיה סתם ככה בקנדה. מכירות האלכוהול מנוהלות על ידי מונופול ממשלתי וצריכת אלכוהול מותרת רק במקומות מורשים בעלי liquor license או בבית… אז נאלצתי לצאת לאוויר העולם ולחפש מקום מורשה.
בחוץ היה לבן ושלג קל ירד. עיני הסתמאו מהלבן הבוהק. רגלי צעדו בצעד לא בטוח על הקרח החלקלק. ניסיתי למצוא את עצמי על המפה וכולי הייתי הלום ממכת הקור שהיממה אותי. פתאום בחור צעיר עם אפוד זוהר מראה לי תג, אומר משהו בצרפתית וחוסם את דרכי. משלא הבנתי אותו הוא פנה אלי בטון תקיף יותר ובאנגלית: מסיבות של ביטחון, הוא מבקש לראות מה יש בשקית שלי. חשבתי לעצמי שהקנדים האלה מבולבלים, הרי את בדיקות הביטחון עושים בכניסה למבנים וקניונים ולא ביציאה. כנראה שתהיתי בקול רם או שסתם נראיתי מבולבל כי הוא הסביר שהוא רוצה לוודא שאין באמתחתי אלכוהול וכי אני נכנס למתחם הפסטיבל. בינתיים עיני התרגלו לאור המסמא וראיתי שכל הרחבה מולי מלאה בדוכנים, מתקנים, מתחמים ופעלולנים. לא יכולתי להימלט מהמחשבה על ההבדל בין בדיקות הביטחון שלהם לאלה שלנו.
פעלולן בחליפה שחורה עליה כיתוב בצהוב זוהר ומאיר קישקש משהו. כשהבין שאני תייר, יצא מגדרו להצחיק אותי ואז ליווה אותי לדוכן מידע בו פקידה צעירה, יפה ומסבירת פנים סיפרה לי שהיום, כלומר הערב הוא שיאו של פסטיבל בן 2 סופי שבוע ארוכים בשם MONTRÉAL EN LUMIÈRE, כלומר מונטריאול המוארת או באורה של מונטריאול. מונטריאול היא עיר שמורגלת בפסטיבלים. בקיץ כמעט בכל רגע נתון קורה משהו בעיר. בדיוק בשל כך החליטו לחגוג בעיר את החודש הכי קר בשנה – חודש פברואר בפסטיבל שמתקיים זו השנה ה–13 ברציפות ושיאו באירוע לילה לבן בין שבת לראשון האחרונים של פברואר. אף כי פברואר השנה הוא אחד ה”חמים” שזכורים בעיר, לכבוד סוף השבוע המדובר, גנרל חורף קפץ לביקור והעיר התכסתה בשלג לבן טרי. הטמפרטורה ירדה באותו לילה ל-15- מעל”צ אבל בזכות הלחות והרוח הקלילה שנשבה זה הרגיש ע”פ אתרי מזג האוויר באינטרנט כמו 25-. בקטנה.
היה קר. היו עוד כמה שעות עד 18:00, השעה הרשמית בה אירועי הלילה הלבן מתחילים, למרות שכל הדוכנים היו פתוחים והגלגל הענק הסתובב. נכנסתי לבר קטן לאכול משהו ובעיקר להרוות את צמאוני. שתיתי כוס Rickard’s red – בירה אדמדמה יפה וטעימה יחסית. 5.2% אלכוהול עם טעמי לתת מודגשים וקצת כשותיות נעימה. אכלתי איזה סנדביץ’ והמשכתי עם Rickard’s Dark – אמורה להיות פורטר חום. הרגישה לי יבשה וקלה מדי לסגנון. 4.8%.
לפני שהחשיך חזרתי למלון להתלבש… לבשתי געטקס, 3 שכבות של חולצות, כולל חולצה טרמית. מעיל ארוך ועבה, כפפות, צעיף וכובע צמר ויצאתי אל הכפור. חגיגות הלילה הלבן התקיימו בכמה מוקדים בעיר: אזור הנמל הישן, בו שוכן מוזיאון המדע. אזור מרכז האומנויות שם נמצאים מוזאון לאומנות מודרנית, תאטראות וגלריות רבות ובעוד כמה אזורים. מוזיקאים קפואים לבושים במעילי פרווה אימתניים נגנו על במות בפני קהל של אלפים. באזור אחר DJ הרקיד מאות צעירים שנראו כמו אסקימוסים. כל המוזיאונים בעיר היו פתוחים בחינם כל הלילה. 
בכל מוזיאון התקיימו אירועים מיוחדים ללילה הלבן, סדנאות יצירה לילדים והוריהם, מסיבות עם DJ ואומני אורות בין יצירות אומנות, סדנאות יצירה למבוגרים ופינות זולה מחוממות באמצע השלג. תורים ארוכים השתרכו לפני מתקנים כמו מגלשות קרח וגלגל ענק. הדוכנים שמכרו אלכוהול ברשיון – מנוהלים על ידי המונופול הממשלתי SAQ, לא עמדו בלחץ. יחד עם זאת היה נראה שמרבית המבקרים לא שותים משקאות אלכוהוליים. הרוב שתו קפה ומשקאות קלים או אכלו גלידה…
לא האמנתי שבקור כזה, בו מקפיא מרגיש כחדר מחומם, עשרות אלפי קנדים יצאו לחגוג. לא האמנתי שכאלה מסיבות אפשריות עם נוכחות כל כך מועטה ודלה של אלכוהול. ביקרתי ב-2 מוזיאוני אומנות, פיזזתי עם ההמונים לצלילי מוזיקה אלקטרונית וחזיתי בהקרנות מיצגים על בניינים. אבל הכי התרשמתי מהפעילות האומנותית החתרנית שהתקיימה מתחת לאדמה – במונטריאול התת קרקעית. מאות אומנים וסטודנטים צעירים לאומנות יצרו בזמן אמת אומנות בכל רחבי העיר התת קרקעית. מרבית העבודות היו אינטראקטיביות והזמינו את הציבור להיות חלק מהיצירה או מהמיצג עצמו. האומנים והאוצרים הסתובבו בין העבודות ויצרו אינטראקציה עם המבקרים. האווירה היתה קלילה ושמחה. לא מסחרית וכבדת ראש. וכל זה עם מעט מאוד סדרנים ואנשי ביטחון, בלי אלכוהול, סיגריות או סמים שיכולתי לזהות – אסור לצרוך אותם במבנים ציבוריים במונטריאול.
האם אפשר לדמיין את הלילה הלבן של תל אביב מתקיים ללא אלכוהול וללא סיגריות?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה