הגראפה של הפיראטים

"אין חוקים לרום", כך פתח נמרוד את ערב טעימות הרום שאירחו קרן והחשאי. "האם בגלל זה הוא הפך לחביב הפיראטים?", תהיתי ביני לבין עצמי. מבלי להתכוון הוא הפך למרצה אורח שלקח אותנו למסע הסטורי מרתק וטעים בתולדות תעשיית הרום. עם כל קילומטרז' האלכוהול הענף שצברתי, ידיעותי בנושא רום מתמצות בבסיס שמלמדים בקורס ברמנים. עם פריחת טרנד הרום המתיישן בחו"ל הרגשתי שזה חור שעלי לסגור.  

נמרוד ואחיו, הלא הם האחים רוזנבלט עליהם כתבתי לפני כמה חודשים, מתסיסים ומזקקים כל פרי או ירק שנקלע לידיהם. אבל את השריטה הזו התחיל חלום לייצר רום ישראלי איכותי, חלום שהם הגשימו במידה רבה. בביקורי אצל הרוזנבלטים בעליית הגג, הבטיח לי נמרוד ערב שיוקדש לרום. את קרן והחשאי הכרתי בטעימת בירות דאבל בוק בפסח. הוקסמתי מהפרויקט שקרן לקחה על עצמה – לטעום את כל הבירות בספר מותגי הבירה בישראל 2011 שפירסם שחר הרץ בינואר. בפה לשם למדתי שהיא בכלל חובבת רום וטיקי – קוקטיילים מבוססי רום. זרקתי לה פעם שאשמח ללמוד יותר על רום והיא מייד הרימה את הכפפה והבטיחה לארגן לנו ערב טעימות. פוסט זה מסכם את הערב הזה שמימש את הבטחותיהם של שניהם.

קיצור תולדות הרום

האירופאים הביאו את הסוכר לקולוניות החדשות במערב – בעיקר לאיים הקריביים. לאחר זיקוק הסוכר שנשלח ליבשת הישנה, נשארה המון פסולת מתוקה – מולסה. משלא ידעו מה לעשות איתה ובהעדר שעורה, גילו המתיישבים האירופאים שאפשר להתסיס את המולסה למשקה אלכוהולי. המשקה האלכוהולי שנוצר מהתססת המולסה היה לא כל כך טעים ובעל ריח פלסטיקי חזק. או אז גילו אותם חלוצים שאפשר לזקק את שיכר המולסה ולקבל נוזל בהיר, חזק עם ריח קרמלי/ונילי של רום שיכול להשתמר זמן רב – ממש כמו גראפה העשויה מהשאריות של תעשיית היין. יתרה מזאת, הרום לאחר זיקוק תפס נפח קטן בהרבה משיכר המולסה ולכן התאים למילוי חביות ששימשו את מלחי האוניות שהובילו את הסוכר המזוקק לאירופה. ציי מדינות העולם הישן גדלו מאוד באותן שנים והתפתחה לה תעשייה שלמה של יורדי ים וסוחרים שסחרו בין העולם הישן לחדש. ביחד עם התעשייה הזו התפתח גם הביקוש למשקה אלכוהולי שירווה את צמאונם של המלחים לאלכוהול במסע הארוך והמסוכן בין אמריקה לאירופה. ביחד עמם התפתחה עוד תעשיה משגשגת – תעשיית הפיראטים ושודדי הים. הם נהגו לשדוד אוניות סוחר שכאלה, את הסוכר מכרו ואת הרום שתו – כך הפך הרום למשקה האלכוהולי המועדף על הפיראטים ואחד מהמשקאות האלכוהוליים הפופולרים בעולם.

סוגי רום

רום אינדסטריאל

הרום הלבן הרגיל שהתפתח בקולוניות הספרדיות והפורטוגזיות. הרום הטוב ביותר היה מיוצר בקובה – מכאן בא המושג "רום קובני" מכאן הגיעו במקור בקרדי והוואנה קלאב. לאחר שארה"ב החליטה שאי לא רוצה לשחר עם קובה יותר, מרבית תעשיית הרום הקובני עברה לפורטו ריקו בכדי שתוכל להמשיך לייצא רום לשוק הגדול בעולם – השוק האמריקאי. רום קובני הוא לרוב נקי, קל, צלול ויבש. כנציגי הז'אנר טעמנו:

1. הוואנה קלאב אנייחו אספסיאל – רום קובני המיושן 5 שנים. צבעו זהוב. חוזקו 40% אלכוהול. יש לו ריח אלכוהולי, קרמליות קלה וריח של תזקיק המאפיין רומים רבים. לאחר שנפתח מעט מופיע ריח תפוחי ורמז לגומי/עישון. טעמו מתקתק יבש (נשמע סתירה אבל כך הוא) מרגיש סמיך וכמעט צמיגי בפה.

2. סנטיאגו דה קובה – רום קובני המיושן 12 שנה בחוזק 40%. ריח מתוק, חזק ו"חום". כולל ריחות של עץ/מרתף, ריח עוגתי, חרוב וסוכר. צבעו נחושת עמוק – אדמדם חום. מרגיש סמיך בפה. טעמו מתקתק וחלק עם סיומת קצת מעושנת.

3. רום מאונט גאי. רום אינדסטריאל מברבדוס בחוזק 40%. צבעו זהוב עמוק. ברבדוס נחשבת למולדת הרום. יש לו ריח פרחוני לימוני יותר מקודמיו. טעמו יבש ואף מריר קלות. יש לו גוף קל ודליל יחסית.

4. ברבנקורט – רום אינדסטריאל מהאיטי שיושן 8 שנים. בוקבק בחוזק 43%. צבע ענברי דבשי. ריח של פרי בשל על סף הרקוב. ריח של ברנדי אבל גם משהו שמזכיר דגנים. טעם מתקתק עם סיומת מרירה. אילו טעמתי אותו מבלי לדעת שזה רום – הייתי מהמר שזה סוג של ברנדי.

רום אגריקול

הצרפתים, לעומת הספרדים, הפיקו את הסוכר שלהם באירופה מסלק סוכר. לכן לא נוצרה להם הרבה פסולת מזיקוק סוכר. אי לכך הם התסיסו וזיקקו את מיץ קנה הסוכר (המיץ שיוצא כשסוחטים סוכר) ולא את השאריות. רום העשוי ממיץ קנה סוכר מכונה רום אגריקול. יש הרואים בו רום איכותי יותר ובעל פוטנציאל התיישנות רב יותר. להלן האגריקולים שטעמנו:

5. סיינט ג'יימס רויאל אמברי – רום אגריקול מהאי הצרפתי מרטיניק בחוזק 45%. צבע ענברי – נחושת בוהק  - כמו ויסקי. ריח חזק של תפוח עץ ירוק, אחר כך קצת עישון עם קצת ריח טחוב כמו פנים של מקרר שלא נוקה זמן רב ואולי גם ריח של ירקות מבושלים. עם סיומת קצת כימיקלית – פלסטית. טעמו מתוק ושמנוני למרות שהוא בעל גוף קל.

6. TOZ – רום אגריקול מהאי סנטה לוסיה המזוקק בזיקוק דודי (40%). צבע כמו של ברבן – אדום חום יפה ועמוק. ריח מעושן יחסית, גומי ואבק שריפה. טעם מחוספס מר-מתקתק – כמו עוגה שנשרפה. בעל מורכבות ועומק יחסית לאינדסטריאלים. טעמו/ריחו מהדהד בפה למשך זמן רב יותר הוא השאיר לי ריח שהזכיר לי פודינג סינטטי – כמו הפודינק של אפיכל מלפני 30 שנה שהוכן עם חלב שבושל/הורתח.

7. עליית הגג 2008 – רום אגריקול בזיקוק דודי שנמרוד זיקק בעליית הגג לפני 3 שנים בחוזק 46%. צבע חום עמוק נחושתי. ריח של עוגת שוקולד עם תמצית רום. אחר כך בא ריח של גשם ראשון, אחריו בישום פירחוני של ורדים ופירות ולסיום מגיעה חמאה והפלסטיקיות של הפודינג של אפיכל. טעמו לעומת זאת יבש עם רמז למליחות. הוא בעל גוף כבד יחסית.

רום ג'מייקני

רום ג'מייקני עשוי כמו רום רגיל אבל לצורך זריעת השמרים שיחלו את התססת המולאסה המומסת במים בתום הבישול, משתמשים בקצף עשיר בשמרים מהבישול הקודם – קצת כמו שהיו עושים בירה פעם או כמו שעושים sour bread. התסיסה בדרך זו איטית יותר והשמרים שאינם מדור ראשון מעניקים לשיכר טעמים וארומות מיוחדים.

8. מאייר'ס – הרום המפורסם ביותר מג'מייקה. צבעו חום בהיר כמו מייפל. יש לו ריח חזק של תזקיק וגם קצת של טקילה – ריח עשבוני חריף וחמצמץ – כמו של ירקות מוחמצים. הוא סמיך על הלשון ושמנוני. טעמו חזק, מחוספס ומעקצץ. הוא מזכיר קצת טקילות סינגל אסטייט. טעמו יבש וקצר בפה.

9. אפלטון אסטייט – עוד רום ג'מייקני נודע. מיושן 12 שנה. צבעו נחושת אדום חום כהה. ריחו מתוק, קרמל שרוף, עץ ומרתף טחוב. טעמו מתוק, כאילו הוסיפו סוכר או דבש לאחר הזיקוק. יש לו סיומת חמאתית שוקולדית כמו באטר סקוטש.

רום מגווטמלה

הרום בגווטמלה עשוי ממיץ קנה סוכר כמו רום האגריקול, אולם המיץ עובר צימצום למעין עיסה חומה דבשית המזכירה מולאסה. את העיסה הזו מתסיסים ומזקקים. טעמנו רק נציג אחד של הז'אנר:

10. זקאפה 23 – רום מגווטמלה בחוזק 40%. צבע חום יפה ומפתה. ריח מעודן של רום, קרמל, פירות וענבים. טעם מתוק וסמיך יחסית עם רמז להדרים.

נהנתי מאוד והחכמתי בטעימה זו. תודה לנמרוד, קרן והחשאי. אם אתם מוצאים טעויות ברשימותי – אתם מוזמנים להעיר ולתקן. אני מחכה עדין לערב טיקי… תודה גם ללימור שהסכימה להיות הנהגת התורנית שלי.