אוסף הבקבוקים 2

לפני כמה חודשים כתבתי על אוסף בקבוקי הבירה שאני מטפח מזה 12 שנים. הצורך בפינוי מקום לטובת מתן, הדייר הקטן והחמוד שהצטרף לפני כמעט 10 חודשים לביתנו, הבהיר לי שמבלי להרגיש אני מטפח אוסף בקבוקים נוסף – אוסף בקבוקי אלכוהול. הצורך הזה קיבל חיזוק כשאותו דייר קטן וחמוד הצליח לפרוץ את האזיקון נגד ילדים שהותקן על דלתות ארון שהכיל בקבוקי וודקה, ג'ין ומרטיני ופיזר אותם על השטיח.

אוסף בקבוקי האלכוהול החל את דרכו בבר הקטן שבנינו שותפי ואני באותה דירת רווקים מיתולוגית שהזכרתי בפוסט הנ"ל. הבר היה מורכב מדלפק שהזמנו אצל מסגר מיפו, 3 כסאות בר ומדפי זכוכית שקנינו בהום סנטר. על מדפי הזכוכית ככבו דרך קבע כתריסר בקבוקי ספיריטים ששימשו אותנו לקוקטיילים, למסיבות וסתם להרגעות בסוף יום עבודה. נחו שם דרך קבע, וודקה, ויסקי או שניים, מרטיני, כמה ליקרים, ג'ין, רום ואיזה אניס. לרוב קצב השתיה תאם את קצב הקניה של בקבוקים בדיוטי פרי.

כשעברתי לגור עם מי שהפכה להיות אשתי ואם בני, נותרו בקבוקים בודדים בלבד, לאורך השנים הצטרפו אליהם בקבוקים שונים: שאריות ממסיבת הרווקים/החתונה/ברית/מסיבה, בקבוקי ויסקי שהתחלתי לאסוף כשהחל פורום בירה מזוקקת לפני כשנתיים שלוש. קצב הצטרפות הבקבוקים לאוסף גדל ביחס הפוך לקצב השתיה. במצבנו אנחנו עושים כבר פחות מסיבות. לימור שהיתה לפני, תוך כדי או אחרי לידה, הפסיקה לשתות כליל. וגם החברים שעסוקים אף הם בגידול ילדים, מבקרים פחות ושותים פחות.

מפה לשם גיליתי שבאמתחתי כ-90 בקבוקי משקאות חריפים מתוכם רק 15 בנפח קטן מהסטנדרט. כמעט כולם פתוחים במצבי מלאות שונים. האוסף כולל למעלה מ-60 בקבוקי ויסקי, 8 בקבוקי וודקה, 7 בקבוקי ברנדי וקוניאק ועוד כהנה וכהנה משקאות מזוקקים (רום, ג'ין, טקילה, ליקרים, דז'יסטיפים, אפרטיפים וכד'). הותיק ביותר הוא בקבוק וודקה בערך בגילי והצעיר ביותר  הוא רום שהצטרף לאוסף לפני כחודש וחצי. אם ניקח ממוצע של חצי ליטר לבקבוק (שקלול של הבקבוקים המלאים, החצי מלאים והקטנים) הרי שמדובר בכ-45 ליטר של משקאות חריפים – אם אשתה 2 מנות בכל יום (כ-100 מ"ל) הרי שיקח לי שנה וחצי לגמור את כל האלכוהול הזה. אי לכך החלטתי עם עצמי שאקח את עצמי בידיים ואפחית בקבוק אחד מדי חודש. בקצב כזה, אני מעריך שבתוך 5 שנים האוסף יגיע למימדים "נורמלים" של 20-30 בקבוקים "בלבד". בחודשים בהם יצטרף בקבוק חדש לאוסף, אאלץ להפחית בקבוק נוסף על כל בקבוק שיצטרף.

מי שאיננו אספן, לא יבין את הקושי שבאתגר זה. הקושי לא נעוץ בצד השתיה, אין לי בעיה לשתות מדי ערב והכבד שלי מורגל בהתמודדות יומיומית עם אלכוהול. הקושי אפילו לא נעוץ בצד האספקה. אני מאמין שאצליח להתאפק ולהימנע מקניית בקבוקים נוספים בנסיעותיי הבאות. הקושי טמון בויתור. בהכרה שזהו – נגמר הבקבוק. שבכך שסיימתי אותו וזרקתי אותו, ויתרתי על האופציה לטעום מהמשקה שהכיל ושאולי לא אוכל לטעום אותו יותר לעולם (כמו למשל בקבוק נדיר של ויסקי ממזקקה ניו זילנדית שנסגרה). מאחר ומשקאות מזוקקים יכולים להשתמר שנים רבות בשל תכולת האלכוהול הגבוהה, הרי שהם מתאימים יותר מכל משקה לציון מאורע או אירוע מיוחד ואכן המיוחדים והמשובחים שבהם נפתחים באירועים נדירים. במקרים כאלה מספיק מבט חטוף על הבקבוק כדי להעלות את הזכרון המתלווה אליו. כשמסתיים לו בקבוק יקר או נדיר, ישנו רגע של אבל קטן הנובע מהחשש שגם הסיפור או הזכרון מיוחד שהבקבוק נשא עמו יזנח אף הוא. כמוני יש חובבי אלכוהול רבים השומרים במשך שנים בקבוקים בהם יש עוד כמה לגימות אחרונות השמורות לאירועים מיוחדים. הם נמנעים מללגום אותן בכדי לא לגמור את הבקבוק ולזרוק אותו ובכך למעשה מפסידים את העונג והחוויה שבלגימת אותן לגימות שלא נלגמות לעולם.

מבצע חיסול המלאי שלקחתי על עצמי נועד לשים לזה סוף. הבקבוק הראשון שהסתיים במסגרת המבצע הוא גם מהיקרים שבאוסף, אם לא היקר שבהם: בלוויני 21 שנה עם פיניש בחביות פורט. בקבוק שקיבלתי מחברים לפני כ-5 שנים לרגל אירוסי ללימור. זה היה ויסקי משובח שכיף לשתות בלגימות קטנות – סיפתח מצויין לפרויקט.