latitude 48 מפורק לגורמים

חגורת הכשות היא כינוי לקו רוחב שנחשב לטוב ביותר לגידול כשות בחצי כדור הארץ הצפוני – האזור שסביב קו רוחב 48 (+- 5 מעלות מכל צד) כשמסתכלים על המפה מגלים שמדינות כשות קלסיות נמצאות בטווח זה: גרמניה, צ'כיה, דרום אנגליה, צפון ארה"ב ואפילו יפן, מולדת הסורצ'י אייס.

כידוע IPA הוא סגנון בירה המועשר ביותר כשות מהרגיל. IPA אמריקאי לוקח את זה צעד קדימה ומכיל כמות כמעט מוגזמת של כשות בעיקר לצרכי ארומה, תוך שימוש מאסיבי בדריי הופינג (הוספת כשות לאחר הבישול בשלב התסיסה, או ההבשלה) סמואל אדמס לטיטיוד 48 IPA הוא הפרשנות של סמואל אדמס לסגנון. שמו נגזר, כמובן, מקו הרוחב סביבו מתקיימת חגורת הכשות – ה-Hop belt. הוא מתובל בלא פחות מחמישה סוגי כשות משלוש מדינות כשות קלסיות: גרמניה, אנגליה וארה"ב. גרמניה, בגלל המורשת של משפחתו של ג'ים קוך, מייסד המבשלה, שמוצאה בגרמניה, אנגליה, בגלל שהיא מולדת ה-IPA וארה"ב, כי סמואל אדמס היא אמריקאית וגם בגלל שסצנת הקראפט האמריקאית הפכה את סגנון ה-IPA לסגנון הבית באמצעותו המבשלות מראות לכולם ששלהן יותר גדול.

1. סמואל אדמס לטיטיוד 48 IPA הוא אייל ענברי עמוק ומזמין בחוזק 6% אלכוהול. הוא בעל ראש קצף זהוב ומדיף ריח כשותי וממכר של עשבים, פרחים, ריבה, אגוזים ועוד. טעמו מריר וכשותי עם אפטר טייסט מריר וארוך כמקובל בסגנון.

הבירה זכתה להצלחה ואף הגיעה במהלך השנה לארצנו. בסמואל אדמס אוהבים לנסות דברים וכפי שהם מגדירים זאת לדחוף את הגבולות של בישול בירה קונבנציונלי בכדי להגיע לשיאים. לאור הצלחתה של הלטיטיוד 48 בעולם, הוציאו בסמואל אדמס מהדורה מוגבלת ומרתקת בשם Samuel Adams Latitude 48 Deconstructed המפרקת את הבירה לחמשת זני הכשות המרכיבים אותה באמצעות בישול אותו מתכון חמש פעמים כשבכל פעם היא מתובלת בזן כשות אחד בלבד מבין חמשת הזנים שמופיעים בתוצר הסופי. בירה כזו המתובלת בזן כשות אחד נקראת סינגל הופ. בירות סינגל הופ הן אחד הטרנדים המעניינים בסצנת בירות הבוטיק העולמית. הגדולה של המארז הזה היא בהזדמנות של חובבי הבירה והסגנון לבודד ולטעום רבדים שונים של הבירה וזני הכשות שמרכיבים אותה, קצת כמו התבוננות בבית דפוס בשכבות הצבע השונות המרכיבות תמונה. זו הזדמנות נדירה להתחקות אחר תהליך היצירה של בירה וחיבור הגורמים המרכיבים אותה.

לדאבונינו, מארז זה לא יהיה זמין בארץ אבל למרות זאת ניתנה הזדמנות לחברי מועדון סמואל אדמס VIP להינות מטעימה מיוחדת של כל שש הבירות המרכיבות את המארז בערב מיוחד שנערך לחברי המועדון במסעדת פורטר אנד סאנס בתל אביב. את הטעימה ליוו מנות קלות ממטבחה של פורטר אנד סאנס (פיש אנד צ'יפס, חציל בטחינה, פולנטה, סלט יווני, פלטת נקניקים ועוד). היה טעים. לצורך ההמחשה, כל בירה מחמש בירות הסינגל הופ לוותה במקביל לטעימה גם בצינצנת קטנה עם כופתיות כשות של הכשות המרכיבה אותה. להלו רשמי הטעימה:

2. הלרטאו מיטלפראו – זן כשות אצילי מגרמניה הנפוץ בהרבה לאגרים ומרכיב חשוב בסמואל אדמס בוסטון לאגר. הבירה נראית זהה לאחותה מחומשת הזנים. ההבדלים הם בשאר החושים: ריחה מבושם קלות ולאגרי. טעמה מריר מתקתק עם מאלטיות עוגייתית עם תחושת פה חלקה ועדינה.

3. איסט קנט גולדינגס – זן כשות אנגלי קלסי שככל הנראה תיבל את ה-IPA הראשונים לפני 200 שנה ויותר. ריחה חלש וכמעט דהוי. ריח בריטי אפור ומרומז. טעה מאלטי עם מרירות מעודנת אבל מתמשכת – כמו ב-IPA בריטי.

4. אתנום – זן אמריקאי ארומטי והדרי. הבירה מדיפה ריח כשות ארומטי, פרחוני והדרי. הטעם שלה מריר נעים ואגוזי אבל קצר.

5. סימקו – זן שזוכה להצלחה רבה בשנתיים האחרונות בתעשיית בירות הבוטיק ומאופיין בריחות יבשים של שום ובצל. לטיטיוד 48 חד זני עם סימקו אופיין בריח עשבוני יבש, טעם מתוק באופן מפתיע וסיומת שמזכירה שום ובצל ירוק.

6. זאוס – זן ביטרינג (שמשמש למתן מרירות לבירה) הבירה הדיפה ריח כשותי חלש וכמעט בלתי מורגש לאחר שני הקודמים, אבל לעומתם בירה זו הורגשה בפה עם מכת מרירות שמאפילה על כל טעם אחר שהגיע מהלתת. טעם שמזכיר זיתים סורים דפוקים ונשאר בפה זמן רב לאחר הלגימה.

אחרי הטעימה חשבתי שאולי דימוי לתזמורת מתאים יותר לתיאור המארז מאשר דימוי לבית דפוס. בתזמורת כל כלי נגינה בפני עצמו מוציא צלילים ומוסיקה אבל השילוב של כל הכלים ביחד מייצר הרמוניה ומנגינה שלמה הגדולה מסך חלקיה. באופן דומה כל בירה חד זנית היא בירה טובה בפני עצמה גם אם לעיתים לא מאוזנת או קצת חד מימדית ומאפשרת לטעום את מאפייניו של כל זן כשות אולם בחיבור חמשת זני הכשות לבירה אחת מתקבלת יצירה מאוזנת, מורכבת ומיוחדת.

ל"קינוח" טעמנו את הבירה האחרונה בסדרת האימפריאל של סמואל אדמס: סמואל אדמס ווי הבי – בירה בסגנון סקוטי מסורתי בעלת צבע בורדו כהה כמעט שחור, קצף אפרפר חום, ריח מעושן חריף, טעם מתקתק, חריף, קינמוני עם מרקם סמיך וכבד יחסית ואפטר טייסט מעושן – כמו לעשן סיגר לאחר הארוחה. כמו שאר הבירות בסדרת האיפריאל של סמואל אדמס, גם זו חזקה במיוחד ומתהדרת ב-10% אלכוהול.

אני נהנתי מאוד בערב זה וגם החכמתי.