הבירה של הבירה

את האחים שפירא הכרתי בתחרות הסמואל אדמס לונגשוט לפני כמה שנים. בפעם האחרונה שהשתתפו – בלונגשוט 2009 הם גם גרפו אוטופיה. שנה לפני כן, כמדומני, פגשתי את איציק שפירא בפסטיבל רחוב צפוף בירושלים והוא אמר בחיוך ובמבט שמשקיף אל האופק, שהוא הולך להקים מבשלה. השנה  החזון הפך למציאות.

המבשלה החלה לפעול לפני חודשים מספר במושב נחם הסמוך לבית שמש תחת השם מבשלת שפירא. כבר מההתחלה היא מיצבה את עצמה כבירה של הבירה והצטיידה בגאווה ירושלמית לא מבוטלת. הדבר ניכרבלוגו, בעמוד הפייסבוק שלה וכמובן בפסטיבל הבירה בירושלים בה מבשלת שפירא "דפקה הופעה". לצערי נבצר ממני להגיע לאותו פסטיבל, אולם רשמתי לעצמי לבקר בה בהקדם האפשרי. הדחף לבקר במבשלה התעורר שוב כשהפייל אייל של שפירא זכה בפרס הבירה הישראלית הטובה ביותר בתחרות BIRA של איש הענבים וסטאוט שיבול השועל של המבשלה זכה בפרס סילבר באותה תחרות. לדחף שלי לקפוץ לביקור תרמה גם העובדה שבעמדת הברומייסטר מככב ידידי יוחאי קודלר, שברזומה שלו לא מעט אוטופיות, 2 זכיות ב-Best in Show של תחרות הלונגשוט (2007,2008), הקמת מבשלת הנגב ועתה שותף להקמת מבשלת שפירא וקרדיט ל-3 פרסים בתחרות BIRA של איש הענבים (דאבל גולד על שפירא פייל אייל, גולד על נגב פורטר אלון שנבחרה לסטאוט/פורטר הטוב ביותר בתחרות וסילבר על שפירא סטאוט שיבול שועל). באחד מערבי חופשת סוכות בחצי ספונטניות דרור ואנוכי שמנו פעמינו למושב נחם. איציק התנצל טלפונית שנבצר ממנו לארח אותנו אבל הבטיח שיוחאי הברומייסטר, יארח אותנו לא פחות טוב ממנו. 

 

 

 

 

 

 

 

יוחאי וברלי, כלבתו המזכירה בגודלה, עגלגלותה וצבעה, גרגיר שעורה, קיבלו את פנינו בשעת  ערב חשוכה, לאחר שעה של עמידה בפקק על כביש 38. התחלנו בסיור קצר במבשלה המתפרשת על אולם גדול אחד במבנה תעשייתי. מיכלי הנרוסטה הבהיקו. יוחאי שיתף אותנו במור"ק של הקמת המבשלה, כאילו היתה זו המבשלה שלו. ביני לבין עצמי חשבתי, איזה בר מזל הוא שהוא זוכה להקים מבשלה שניה בתוך שנים בודדות.

לאחר הסיור, עלינו לקומה השניה בה יש בר קטן וחדר טעימות. התחלנו סשן טעימות של בירות של מבשלת שפירא ובירות אחרות ממקומות שונים בעולם שאנחנו הבאנו. לא אלאה את עצמי בכתיבה ואת קוראי בקריאה של רשמי טעימה של כל מה שטעמנו, אולם כן אתייחס לטעימת הבירות של מבשלת שפירא, שלשמה התכנסנו. ובכן, טעמנו את הפייל אייל עטור הפרסים ב-3 גרסאות: מבקבוק מפוסטר, מבקבוק לא מפוסטר ומחבית. את סטאוט שיבולת השועל טעמנו מבקבוק מפוסטר ולא מפוסטר.

מייד הרשמים אולם בקצרה אומר שהיו הבדלים בין הגרסא המפוסטרת לזו הטריה. בפייל אייל, הגרסא הלא מפוסטרת היתה עדיפה באופן בולט על פני המפוסטרת. בסטאוט שיבולת שועל, לעומת זאת הבירה המפוסטרת היתה טובה וטעימה יותר מזו הטריה. בכל מקרה כל הבירות היו טובות, כמיטב המסורת של יוחאי. ועתה לרשמים:

שפירא פייל אייל 5% אלכוהול.
צבע דבשי לא צלול, קצף קרמי עם בועות גדולות למדי.
בגרסא הלא מפוסטרת, ריח כשותי פריך ונעים, עם אשכולית ואגוז נעימים
טעם מתקתק, אגוזי ומאוזן עם מרירות עדינה.
בגרסא המפוסטרת, הכשות קצת מחווירה וטעמי הלתת משתלטים יותר.

שפירא סטאוט שיבולת שועל 5.2% אלכוהול.
צבע שחור כמו קפה עם קצף חום בהיר.
בגרסא הלא מפוסטרת, ריח שוקולד, קפה, עישון נעים ולא מוגזם.
טעימה עם מרירות נעימה ומאוזנת באמצעות מתיקות וחמיצות.
זו אחלה בירה מעושנת אבל לא ממש מרגישה כסטאוט שיבולת שועל. חסרים לי מתיקות קרמלית /חמאתית וארומה קוקוסית
בגרסא המפוסטרת לעומת זאת, טעמי הקפה והשוקולד יוצאים החוצה ומבליטים מתיקות וקרמליזציה קלה שמאפילה על העישון שהיה דומיננטי קודם. פתאום מופיע רמז לטעמי שיבולת שועל קוקוסיים כמו שהסגנון מבשר.

לסיכום העדפתי את הפייל אייל לא מפוסטרת ואת הסטאוט כן מפוסטרת. מעניין מה עוד מתבשל במבשלת שפירא…

בפעם הבאה אני מקווה לפגוש את האחים לבית שפירא.