pay day או הגשמת הפנטזיה של האחים חלק א’

יום ו’ 18 לפברואר 2011. הטלפון מצלצל. נמרוד רוזנבלט על הקו מזמין אותי לביקור בעליית הגג בה תכננו לבשל את בירת המרווה שלהם שזכתה לתשואות 5 שבועות לפני כן בתערוכת בירז. לימור אז היתה בסוף חודש תשיעי אז סירבתי בנימוס. מתן, בני הבכור, נולד כ-48 שעות מאוחר יותר. מקץ חצי שנה ביום ו’ מהביל, הזמנתי את עצמי לביקור אצל האחים רוזנבלט. לשימחתי הם נענו להזמנתי בחפץ לב…

האחים רוזנבלט הם 2 אחים מחולון בעלי פטיש ליצור אלכוהול. הם מתעדים את מסעם ולקחיהם בעולם יצור האלכוהול בבלוג המצויין שלהם. יותם האח הצעיר, עדין חייל, הוא המוח, שלא לומר האנציקלופדיה. הוא אוטודידקט שחוקר ולומד את התחום באובססיביות כבר שנים בקונטקסט גמור למראה התיכוניסט זב החותם שלו. הוא מדבר בביטחון רב על כל אספקט של התססה וזיקוק של משקאות אלכוהולים וניכר בו שהוא מבין על מה הוא מדבר. נמרוד, בן 30 הוא הרוח והמבוגר האחראי. נמרוד מעיד על עצמו שיש לו פטיש לזיקוק אלכוהול. הוא הפרויקטור – המנוע שמניע את האחים. הוא גם שר החוץ של הצמד.

הגעתי אחר הצהרים. התחלנו בסיור בעליית הגג. אכן עליית גג, אליה עולים בסולם המשתלשל ממנה. בעליית הגג מתחת לרעפים נמצא כל הציוד הדרוש להכנת יין, בירה, ליקרים וגם לזקק רום, וודקה, ברנדי או ויסקי. יש שם קראשר למעיכת ענבים, יש המון דימיג’אנים בגדלים שונים להתססה, יש תא קירור מבוקר טמפרטורה ליישון והתססה. יש מעבירי חום, יש מכשירי סחיטה, יש מערכת סינון מאולתרת ואפילו מזקקה קטנה. המדהים הוא שרוב הציוד מאולתר ונבנה/הוסב במו ידיהם כמו למשל תא הקירור שנבנה ממנוע שלמיניבר על ארגז עץ שבנה יותם ומדופן בקלקרים וחומר מבודד מוקצף או מערכת הסינון המשתלשלת בצינור שקוף ארוך מעליית הגג לרצפת הקומה שמתחת על מנת לייצר לחץ של 2-3 אטמוספרות.

מייד בתום הסיור בעליית הגג נמזג לכוס טעימה ליקר זרעי שסק שיצורו החל לפני כ-15 חודש והספיק להתיישן במשך 5 חודשים בעת הטעימה. חוזקו 20%. להלן רשמי הטעימה:
צבע כמו של יין לבן.
ריח מתקתק שמזכיר ליקר אמרטו אבל קצת מחוספס ולימוני ממנו.
טעם מתוק וסירופי עם סמיכות גבוהה המזכיר אמרטו.

האחים מייצרים אלכוהול מכל הבא ליד ובתא הקירור התיישנו/תססו להם בעת הביקור, יין קברנה סוביניון, חבית עץ עם רום שזוקק ב-2010, בירת חיטה, יין קרמבולה, פורט קרמבולה שמתיישן עם זגי ענבי יין וליקרים בסגנון לימונצ’לו. במערכת הסינון הסתנן לו באיטיות ליקר תפוז סיני. בחדרים השונים פזורים דימיג’אנים המיישנים תזקיקים שונים שזיקקו בחודשים האחרונים.

בהמשך טעמנו משקה שאת הכנתו החלו האחים ב-18.2 – אותו יום ו’ בו סירבתי להזמנתם. היה זה תזקיק שעורה או בירה מזוקקת שמתיישנת לה כבר 6 חודשים ואם נמתין כולם בסבלנות תהפוך בעוד כשנתיים וחצי לויסקי הישראלי (האמיתי) הראשון. בתור חובב בירה בכלל ובירה מזוקקת בפרט, שמחתי על ההזדמנות לטעום את התזקיק שכרגע קרוב יותר להגדרה של וויט דוג או מונשיין מאשר לויסקי. את המשקה קיבלתי מהול לכ-54%. הוא מתיישן בדימיג’אן עם שבבי עץ. להלן רשמי הטעימה:
צבע ומראה המזכירים מעט שמן טיגון.
אף אלכוהולי דוקרני, המזכיר מעט תזקיק פירות חמצמץ ומתכתי
מרקם סמיך ושומני. מעקצץ בפה.
טעם עדין ויבש, מריר וקצת מאלטי.
אחרי כמה דקות של חדרור, התנדף הריח האלכוהולי החזק ויצאו פירחוניות ופירותיות חמימות שהזכירו לי ריח של פאי פירות. טעם היה חמים והאפטר טייסט ארוך ומשתהה.
מעניין לטעום את המשקה הזה כשמתן יהיה כבר בגיל בר מצווה…

עוד טעמנו באותו אחר הצהריים בירות, ליקרים והשריות שונים ומשונים (בירת מרווה, לימומצ’לו צלול, ליקר טריפל סק מתפוזוני קירסאו הם כמה דוגמאות) שלא אלאה אתכם ברשמי הטעימה שלהם. אבל הכל היה במה והכנה לסיבה העיקרית לשמה התכנסנו – טעימת הרום של האחים. אבל על כך אספר בפוסט הבא.