הרום הישראלי הראשון או הגשמת הפנטזיה של האחים חלק ב’

המשך חוויית הביקור אצל האחים רוזנבלט. הכל התחיל כשנמרוד סיפר לאחיו הקטן יותם שרום עושים מקנה סוכר. נמרוד אז היה צעיר בן 21 לפני הטיול הגדול ויותם… הוא עוד לא החל ללמוד לבר-מיצווה. בחצר ביתם של האחים גדלים עצי פרי, שיחי פירות ועשבי תיבול שונים ביניהם שסק, לימון, רימון, מנגו, גויאבה תותית וגם כמה פירות יותר אקזוטיים כמו פיטנגו, קרמבולה, הל, קפה ו…קני סוכר. העובדה שרום עשוי מקנה סוכר הציתה את דמיונם של הרוזנבלטים. הם פינטזו לזקק את הרום המתיישן הישראלי הראשון. יותם מספר על כך בהרחבה בפוסט מצויין זה 

נמרוד יצא לטייל במזרח. יותם החל ללמוד את הנושא ואף עשה ניסיון נאיבי לייצר יין. בהמשך כשנמרוד חזר ארצה, הם לקחו את זה הלאה והחלו להתסיס או לייצר ליקר מכל פרי או צמח מאכל שצומח בחצרם. כך ב-2005 התסיסו את קנה הסוכר ויצרו שיכר שתובל בכוכב מצוי (צמח תבלין מדברי נדיר) את המשקה חיזקו באלכוהול לכ-18.5% על מנת לשמרו אבל הם לא ידעו מה לעשות איתו. הוא לא היה כל כך טעים בעיניהם והיה להם הרבה ממנו.
מראה: צבע נחושת בהיר כמו של ויסקי סקוטי
ריח בננה ולאחריה פירותיות מחוספסת קצת כמו גרבר עם אלמנט מעושן וריח פלסטיקי.
טעמו של השיכר יבש יחסית ומלוח.

בינתיים כדי ללמוד הם גם החלו לטעום ואף לשתות משקאות אלכוהוליים שונים (בל נשכח שיותם אז היה קצת אחרי בר מצווה). במקביל יותם בלע כל חומר כתוב בנושא שיכל לשים עליו את ידו. שיכר הסוכר הפך לקנווס הניסיונות שלהם בשנתיים הבאות. הם השתמשו בו כבסיס לביטרים מתובלים בעשבי תיבול שונים, הוסיפו אותו לליקרי פירות שהכינו ועוד. בדרך הניסוי והטעייה הם גילו ששיכר הסוכר משדרג ליקרי הדרים כמו לימונצ’לו, ליקר אשכוליות או ליקר תפוז סיני, בין השאר כי הוא סייע להצללת המשקה.

אחד הנסיונות האחרונים שלהם הוא ליקר מונוקרייב הקרוא על שם צוות המפיק להקות צעירות בתל אביב. חוזקו 24.5% והוא מבוסס על אותו שיכר מ-2005 שהתיישן עם שבבי עץ 5 שנים לפני שעבר תהליך בן שנה של השריות וחיתון של אשכוליות, תפוז סיני וכמה תבלינים:
צבע חום בהיר לא ממש צלול
אף שנחשף בשלבים כאילו כל ריח הוא קליפה: ריח ראשון של בננה, אחר כך ריח חזק מאוד של גרבר או ריבת פירות, אחר כך בא איח הדרי מריר חמצמץ.
הטעם אלכוהולי. המשקה מתקתק ועדין יחסית לאף האמתני. הוא לא מתוק כמו ליקר או מריר כפי שהאף מנבא. האפטר טייסט… מלוח.

נמרוד שעד כה רק אתגר את אחיו ותמך בו על תקן סו-שף החל להרגיש עקצוצים בקצות האצבעות. הוא לא הסתפק בהתססת פירות וייצור ליקרים בסגנון לימונצ’לו על בסיס וודקה או אלכוהול 95%. בישול והתססה ביתיים נראה לו חובבני וילדותי מדי – הוא רצה להגיע לדבר האמיתי – לזיקוק. אז הם הזמינו מברזיל מסחטת קנה סוכר והשאילו מזקקה לזיקוק דודי ונגשו להגשמת הפנטזיה שלהם – לייצר רום ישראלי איכותי.

השלב הבא היה היישון. בהעדר חביות היישון התבצע בדימיג’אנים עם שבבי עץ. הזיקוק בוצע ב-2008. בכל שנה מאז בוקבקו כמה בקבוקים כך ניתן להשוות ולראות כיצד הרום מתפתח עם הזמן. אני איש של ויסקי (ובירה). אין לי ידע וגם לא ניסיון בטעימת רום. אולם ידוע לי על אנשים בעלי שריטה קשה בנושא רום. נמרוד לימד אותי שמקובל לחלק את הרום לשני סוגים: אינדסטריאל – רום תעשייתי המיוצר על ידי מותגי הענק, העשוי לרוב ממולסה ומזוקק בזיקוק רציף. ואגריקול  העשוי ממיץ הנסחט מקני הסוכר, מזוקק לרוב בזיקוק דודי ומיושן בחביות עץ. האגריקול מטבע הדברים מיוצר בכמויות קטנות, הוא איכותי יותר ויקר הרבה יותר. עד לאותו יום הרום הכי פנסי שטעמתי הוא בקרדי 8 שנים (המשתייך לסגנון האינדסטריאל), כך שהרום שטעמתי אצל האחים הוא רום האגריקול הראשון שלי. להלן רשמי הטעימה של אותו רום בחוזק 46%, לאחר 3 תקופות יישון שונות:
1. אחרי ישון של שנה עם שבבי עץ:
צבע זהוב כהה בוהק לא צלול.
ריח תפוח עץ אדום וענבי מאכל ירוקים מאורכים
טעם פירותי מאוד. חריף. סיומת קצת פלסטית שמזכירה לי פודינג אינסטנט של פעם.
תחושת פה סמיכה ושמנונית עם אפטר טייסט ארומטי כמעט כמו אחרי קומפוט.

2. אחרי ישון של שנתיים עם שבבי עץ:
צבע זהוב נחושת בוהק ויפה. כמו ויסקי סקוטי צעיר.
ריח אלכוהול, פירות עץ, טחב ומתיקות של מייפל או קרמל
טעם מתקתק מלוח עם קצת שוקולד.

3. אחרי ישון של 3 שנים עם שבבי עץ:
צבע נחושת יפהפה, כמו של ויסקי טוב
ריח המרגיש כמו סינגל מאלט סקוטי טוב עם ריח בצקי מחוספס מעט של דגנים ותפוח עץ ועץ.
טעם יבש שמזכיר ויסקי עם מליחות/חמיצות ימית.
אפטר טייסט ארוך פירותי, טעים ומאוזן.
בעיני הטוב מבין השלושה.

מאחר ואיני מבין ברום, אסתמך על חוות דעתם של מומחים עולמיים לרום שטעמו ושיבחו. ראו פוסט על כך מאת נמרוד. אני רק יכול לומר שרשמתי לפני לבדוק את נושא הרום אגריקול יותר לעומק בעתיד. תודה ליותם ונמרוד על האירוח הנפלא. למדתי המון. אני מחכה להשקת הויסקי הישראלי הראשון…