ה-GBBF (ראשי תיבות של Great British Beer Festival) הוא פסטיבל המתמקד ומקדש את ה-real ale או ה– cask conditioned ale זהו פסטיבל הבירה הגדול ביותר באנגליה והוא מאורגן על ידי CAMRA כבר עשרות שנים. השבוע הוא מתקיים בלונדון (2-6 לאוגוסט) והוא חגיגי במיוחד במלאת 40 שנה ליסוד CAMRA. לשמחתי, יצא לי לבקר בו.
CAMRA, כפי שכבר סיפרתי בעבר, הוא בבסיסו איגוד צרכנים, שהפך במרוצת 40 שנותיו לארגון הצרכנים שנחשב כמצליח ביותר בעולם כשהקמפיין שהוא מריץ כבר 40 שנה לקידום תרבות ה-real ale בעולם בכלל והאנגליה בפרט, נחל הצלחות רבות ביניהן, שינוי חוקי המיסוי למבשלות קטנות באנגליה, הצלת רבות מרשתות הפאבים העצמאיים באנגליה, שינוי מגמת הקיטון במספר המבשלות העצמאיות באנגליה עד כדי כך שהיום יש יותר מבשלות באנגליה מאשר בעת תחילת הקמפיין ובעיקר, העלאת הריל אייל הבריטי המסורתי לסדר היום של עולם הבירה והפיכת הסגנון לאפנתי ומקובל בשוק בירות הבוטיק העולמי כולו ולא רק באנגליה.
ריל אייל, הוא אייל שעובר תסיסה שניה וטבעית בחביות מיוחדות ליצירת מיגוז. מזיגת הבירה מהחביות הללו מתבצעת באמצעות משאבה ידנית ללא שימוש בבלוני גז לדחיסת הבירה וללא מערכות קירור לקירור הבירה בעת המזיגה. מקובל לשתות ריל אייל בטמפרטורת חדר אנגלי טיפוסי (12-16 מע”צ) שהיא אופטימלית להעצמה מקסימלית של הטעמים ובגלל שהמיגוז בה טבעי, הוא עדין וחלק יחסית למקובל בבירות המוכרות לנו. המידות המקובלות באנגליה הן פיינט אנגלי (568 מ”ל) וחצי פיינט (חצי מזה). למעשה מזיגת בירות הסטאוט ואיילים מסויימים עם תערובת חנקן נועדה לחקות את האפקט של מזיגת ריל אייל.
פסטיבל הGBBF מתקיים באירל’ס קורט שבדרום מערב מרכז לונדון. כל העובדים בו והמקימים הם חברי camra העובדים בהתנדבות (תמורת כמה פיינטים). בשונה מפסטיבלי בירה אחרים בהם יצא לי לבקר בעולם, הפסטיבל מתנהל בשלווה וסדר מופתיים בלא שוטרים וסדרנים. אין תורים בכניסה, אין לחץ בקופות וכל העובדים, שרובם פנסיונרים ורודי לחיים ובעלי קילומטרז’ בירה מרשים, מחייכים ומסבירי פנים.
כ-600 בירות ריל אייל’ס נמזגים בפסטיבל ועוד כמאה בירות (איילים) ממבשלות בוטיק מרחבי העולם, כמו כן נמזגים למעלה ממאה ריל סיידר וריל פרי (שיכרי תפוחים ואגסים בהתאמאה, המותססים בחביות בשיטות מסורתיות). כל השפע הזה נמזג נמזג מברים בעלי עיצוב ספרטני דומה המחולקים לקבוצות בהתאם לאזורים גאוגרפים תוך הפרדת ריל אייל מקומי, בירות מיובאות וסיידרים. כל בר מכיל בקדמתו דלפק שחור עליו מותקנות עשרות ידיות שאיבה לבנות המחוברות באמצעות צינורות לשורת מדפים פשוטים עליהן מסודרים ב-3 קומות עשרות חביות ריל אייל, שגל אחת עטויה במעיו חליפת קירור השומרת על טמפרטורת מרתף אידיאלית. על המדפים תלוי לוח ברזנט שחור עליו כתוב מאיזה אזור הבירות, את שמות הבירות הנמזגות בו ושיעור האלכוהול שבהן.
בכניסה משכירים כוס זכוכית ממותגת תמורת פיקדון (אפשר לא להחזיר את הכוס ולשמור אותה כמזכרת ורבים נוהגים כך). ישנן כוסות ב-3 מידות: פיינט, חצי פיינט ושליש פיינט. בירה נמזגת אך ורק לכוסות אלה ואך ורק במידות האלה. מחיר הבירה נקבע לפי הכמות: שליש פיינט עולה בדיוק שליש מפיינט שלם. זו שיטה המעודדת טעימת כמה שיותר בירות מבלי לעודד שתיית כמות גדולה יותר בגלל יתרון במחיר. המחירים של פיינטים נעים בין 2.4 פאונד ל-4 פאונד לאיילים מקומיים (מחיר הדומה למחיר פיינט של בירות בוטיק אלה בפאבים) ובין 3 ל-6 פאונד לבירות בוטיק מיובאות במזיגה. בתרגום לש”ח טעימה של פיינט עולה בין 13.5 ש”ח ל-22 ש”ח או בתרגום ל-100 מ”ל, נפח הטעימה המקובל בארץ, בין 2.3 ש”ח ל-3.9 ש”ח. מתוכם כשליש מופרש במיסים שונים כך שיצרני הבירה מקבלים הכנסה שנעה בין 1.5 ש”ח ל-2.7 ש”ח ל-100 מ”ל. חומר למחשבה לאותם מבשלי בירה ביתיים החוששים שהתמורה המוצעת בפסטיבלים בארץ נמוכה מדי. התשלום נעשה במקום ולכל בר כזה היו מעין קופות רושמות.
מלבד הדלפקים הארוכים מפוזרים עשרות שולחנות וכסאות, יש דוכני מזון רבים המוכרים אוכל של פסטיבלים (המבורגרים, נקניקיות, צ’יפס, פיצוחים וכד’) וכמובן חנויות בירצ’נדייז. הקהל הוא קהל בריטי… אנשים בחליפות אחרי העבודה נשפכים מתחנת האנדרגראונד הצמודה ומשילים את את לחצי היומיום באמצעות כמה פיינטים. כולם מנומסים וחייכנים, ככל שהערב מתקדם הופכים ליותר שמחים וקולניים. למרות שמבקרים בפסטיבל עשרות אלפי אנשים, לא צפוף, אין תורים ואין המולה כמו בGABF האמריקאי. בכל פעם שמישהו הפיל את כוסו (והיא נשברה) כל הקהל הריע בקולי קולות – קצת כמו ב-GABF, אבל בעוד שאצל האמריקאים שומעים תשואות בכל דקה או 2. בGBBF הבריטי שומעים תשועות בודדות במהלך הערב כולו…
אז מה שתיתי ואיך היה?
1. Sadler’s Hop Bomb – מי אמר שהבירות הבריטיות לא יודעות מה זה דריי הופינג. 5% אלכוהול, צבע נחושת ענברי כמו IPA קלסי. ריח עמוס כשות אמריקאי הדרי. אשכולית, אגוזים ופירות. טעם כשותי מתקתק ומריר עם סיומת אגוזית, מיגוז עדין וסיומת מרירה חמצמצה של כשות. בניגוד לחוסר האיזון המוגזם באמריקה, ה-IPA הבריטי מאוזן ומורכב יותר. בירה שבקלות היתה מתברגת בצמרת האמריקאית. הדובים היו מרוצים.
2. Moorhouse Black Cat – צבע חום כמעט שחור, בועות ענקיות, ריח קלוי ומעושן. טעם יבש חמצמץ ולא מתקתק כמו פורטרים קלסיים. הסגנון הרשמי הוא דארק מיילד. שיעור אלכוהול 3.4% כיאה למיילד. מעין ראוך ביר מעודן וקליל נעים מאוד ונקניקי משהו.
3. Rosie’s Wicked Wasp Whiskey cask – סיידר במתיקות בינונית בחוזק 7.2%. צבע קש לא צלול ונטול קצף. ריח חמוץ וגופריתי כמקובל בסיידר. רמז לעישון, טעם חמוץ שמתפתח למתקתק. כמעט נטול מיגוז, כמו ביין לבן צעיר שפקקו זה עתה נחלץ. לאחר שהתחמם מעט עלה טעם פלסטיק ומתיקות שמזכירה ממתיק מלאכותי. היישון בחבית ויסקי לא מורגש.
4. Row Grey Ghost IPA – בירה מהדלפק המעניין של בירות ממבשלות צעירות ומבטיחות: Young & Upcoming. צבע IPA קלסי זהוב כהה ולא לגמרי צלול. בועות גדולות וראש קצף קטן. ריח מורכב הכולל סבון, אשכולית, אגוז ולתת. טעם בריטי מחוספס, מלא, אגוזי ומריר כשותי. בירה מרשימה ובריטית למדי. IPA מלאה בטעמים נוספים מעבר לכשות. 5.9% אלכוהול.
5. Brains SA Welsh Ale – בירת הדגל של המבשלה הגדולה בויילס בחוזק 4.2%. צבע נחושת יפה כמו של גולדסטאר. ראש קצף לבן ואיתן עם בועות קטנטנות. ריח חלש של לתת וכשות ישנה. טעם של מיילד בריטי מתקתק מאלטי פריך שוקולדי ואגוזי. בירה עדינה שאפשר לשתות ממנה הרבה ובלגימות גדולה, הולכת טוב עם חטיפי פאבים.
6. Worthington’s White Shield IPA – צבע נחושת ענברי בהיר ומעונן חלקית. נטול קצף. ריח לתת נטול כשות. טעם מתקתק מאלטי, קל וכמעט מימי, אין קשר ל-IPA. דומה יותר לאייל בריטי קלסי למרות 5.6% אלכוהול.
7. Allagash Fluxus 2011: French Style Farmhouse Ale – טעימה של בירה מעבר לאוקיינוס. ניסיון אמריקאי לייצר ביר דה גארד. צבע נחושת יפה ומזמין לא צלול כמעט בלי קצף. ריח רצת ביתי, מתוק וכפרי. חוזק 8% אלכוהול מורגש בטעם. טעם מתקתק, מריר ופירותי כמו שזיפים, אגסים ומישמשים. מרגישה חזקה יותר מכפי שהיא.
לסיכום. היה בריטי. לבריטים יש המון מה להציע בסצנת בירות הבוטיק העולמית ולנו יש עוד הרבה מה ללמוד מהם. בפעם הבאה אשתדל להגיע עם עוד כמה חברים, כדי שנוכל לטעום יותר בירות…
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה