Samuel Adams Longshot 2011 – לונגשוט שיא

תחרות בישול הבירה של מועדון הבירה הישראלי וסמואל אדמס נערכת זו השנה השביעית וגם השנה היא נערכת בשיתוף בירדי. כבר כתבתי על חוויותי מסמואל אדמס לונגשוט 2010 ומסמואל אדמס לונגשוט 2009, אז מה השתנה הלונגשוט הזה מכל הלונכשוטים שהיו.

ובכן השנה היתה שנת השיא של כל הזמנים בתחרות הלונגשוט: לא פחות מ-103 בירות (שיא) הוגשו לתחרות על ידי 40 מבשלים ביתיים (שיא) ב-6 הקטגוריות: החל מ-10 בירות בקטגוריה הכי "קטנה" (שיא) ועד 29 בירות לקטגוריה הכי "גדולה" (שיא). המשמעות של זה היא שלראשונה בהיסטוריה של הלונגשוט, נדרש סינון ראשוני במוקדמות של כל הקטגוריות (שיא). כתוצאה מכך גויסו שופטים שהקדישו רבות מזמנם לטעימת כל 103 הבירות במוקדמות ב-4 מקצי מוקדמות שונים (שיא). לאחר מכן נערך, כרגיל שלב הגמר. בשלב הגמר הוזמנו לשפוט אנשים בכירים ומנוסים מכל התעשייה ובו בכל קטגוריה 4 שופטים ממגוון רקעים (ברומייסטר, איש שיווק, עיתונאי ועוד שופט בעל רקע וניסיון בבישול ביתי) בחרו את הבירות הטובות ביותר בכל קטגוריה. השבוע נבחרה בשלב נוסף ה-Best in show.

בין השופטים שהשתתפו בשיפוט ניתן למנות את המבשלנים הראשיים של כמה מבשלות בולטות בישראל: דוד הרלינג – מטמפו, אביחי גרינברג מקרלסברג, יוחאי קודלר בעבר מ"הנגב" והיום מ"שפירא", ליאור בלמס מפאבו ופטריק ואן דאם מאלכסנדר ואלון ריפטין ממבשלת הגליל. עיתונאים בעלי קילומטרז' ארוך בבירה: יאיר גת, שירי דובר, דרור טרבס (בלוגר הבירה החשוב) וכמובן שגיא קופר, יוזם התחרות ומקים מועדון הבירה הישראלי. אנשי השיווק: מטמפו: שרון בייגל, נחום מאז"ה והח"מ, מקרלסברג אמיר עדן, מנהל הבירות המיוחדות. כמו כן שפטו גדי וגלית דבירי מבירדי האוחזים בכל התארים גם יחד (מבשלנים, עיתונאים ואנשי שיווק בירה) כמו כן השתת, גם אבי פדלשטיין – היינן של יקבי סגל. בהזדמנות זו אני רוצה להודות לכל השופטים שהקדישו מזמנם ובאו לשפוט.

מלבד כמות הבירות, מספר המבשלים, נהננו השנה גם ממגוון הסגנונות הרחב ביותר בהיסטוריה של הלונגשוט, החל מלמביק, דרך IPA אמריקאי, ועד פורטרים וסטאוטים. דיון התפתח בין השופטים הותיקים בסוגיית איכות הבירה השנה, האם עלתה, לא השתנתה או שמא ירדה. בלי ספק הסטנדרטים שלנו עלו ודרישות הסף לאיכות היו מחמירות מתמיד. היו לא מעט בירות לא ראויות ואף מקולקלות ומאידך היו הברקות גאוניות שהעידו על בגרות, מקצועיות ואף מקצוענות בבישול בירה שנדירים בבישול ביתי.

השנה בשונה משנים קודמות, הוזמנו כל המשתתפים בתחרות לערב מיוחד שנערך ב"בירדי" בו הם קיבלו הזדמנות לטעום 100 מהבירות שהשתתפו בתחרות, ביניהן גם מהבירות הזוכות. לראשונה המבשלים קיבלו הזדמנות, לפני כולם לטעום ולהעריך את הבירות של שאר המשתתפים. יתרה מזאת, הם קיבלו טפסי שיפוט זהים לאלה שממלאים השופטים ומילאו את רשמיהם עליהם, כך יכלו להבין את מורכבות עבודת השיפוט מחד ולקבל פידבק אמיתי מחבריהם מאידך. ערב זה נערך לפני בחירת ה-best in show כך שאיש לא ידע איזה בירות הן הזוכות.

עוד חידוש ושיא שצפוי להשבר השנה הוא הרחבת אירוע הכרזת הזוכים של סמואל אדמס לונגשוט מאירוע ברנז'אי למוזמנים בהיקף מאות משתתפים לאירוע בן יומיים הפתוח לקהל הרחב אי לכך לא אספר מי זכה ובמה – את זה אשאיר לאירוע הכרזת הזוכים שיערך במסגרת פסטיבל בירות ביתיות בן יומיים שיערך במרינה בהרצליה ב-27-28 ליולי. הצפי הוא שיגיעו אלפי אנשים ביומיים. ההכרזה, אגב תערך ביום הראשון של הפסטיבל.

שינויים אלה עוררו דיון רחב ומורכב בין המבשלים למארגני התחרות. רבים מהמבשלים גרסו שכללי המשחק שונו במהלכו בכך שבמקום בירה לאירוע קטן ואינטימי עליהם להביא בירה לאלפי אנשים ואף למכור בירה תמורת תלושים ולא לחלקה לכל דיכפין. הם גם חשבו שלא הוגן לדרוש מהם לעמוד מאחורי הדוכן 6 שעות בכל יום על מנת לחלק בירה להמונים. אני רוצה להתייחס לטענות אלה: ראשית אני מבין את דאגתם של המשתתפים. ואף כי איני מעורב באופן ישיר בהפקה השנה, אני מכיר את השיקולים מקרוב. בכל שנה המארגנים שברו את הראש כיצד לפתוח את התחרות לקהל רחב יותר מאשר ברנז'ה של מאות בירגיקס וכיצד להפוך את אהבת בירות הבוטיק לנחלת הכלל. כמה מהאתגרים עמן היה על ההפקה להתמודד הן: 1.עלויות הפקה הגדלות בתורה כמעט אקספוננציאליות כשכמות המשתתפים באירוע עולה על 1000 בגלל הצורך באישורי עירייה, משטרה, מהנדסי בטיחות, אבטחה, שוטרים ועוד, שכן זה כבר נחשב אירוע גדול. 2. כמות הבירה. מבשלים ביתיים מסוגלים להביא לאירוע כזה ליטרים בודדים. כמות כזו של בירה מספיקה אולי למאות אנשים במשך שעתיים שלוש אולם לא תספיק לאלפי אנשים במשך שני ימי פסטיבל. מה גם שבשנים האחרונות נשמעו טרוניות של מבשלים שביכו על העלות של הבירה הנמזגת ועל אבדן ההכנסה שיכלו להשיג ממכירתה באירועים פרטיים. 3. כיצד מביאים קהל חדש שלא מצוי בברנז'ה של הבירה ומשכנעים אלפי אנשים להגיע לפסטיבל כזה.

הפתרון שבחרה ההפקה נראה כפשרה המיטבית בין כל האילוצים:

אירוע בן יומיים בכניסה חופשית, המפורסם ונתמך על ידי עיריית הרצליה. באירוע תהיינה הופעות מוזיקה והוא מיועד לאלפי מבקרים מגיל 18 ומעלה (כדי להימנע מסיכוי של הגשה לקטינים) מדי יום. כל מי שתהיה בידו הזמנה (חברי מועדון סמואל אדמס, 10 מוזמנים של כל מבשלה וכד') יקבל 3 טעימות חינם. מעבר לכך כל טעימה בנפח 100 מ"ל עולה 7 ש"ח. העלות נועדה להרים חסם שיאפשר לפחות בירה "להתבזבז" ולהפחית את צריכת הבירה לאדם, כך שתישאר יותר בירה ליותר אנשים. ההכנסה מהקופונים שימכרו תשמש לאספקת שירותים בסיסיים למציגים כמו קרח, שמפניירות, ניקיון, מים, כוסות לטעימה וכד' בכל כמות שתדרש להם. זאת בשונה מפסטיבלים אחרים בהם נמזגת בירה ביתית בהם העלויות הללו חלות על המציגים. כמו כן מובטחת לכל מציג הכנסה מכל קופון שנמכר בעבור הבירה שמזג. הכנסה שנועדה לכסות את הוצאותיו. פתרון זה מאפשר לחברי המועדון וחברי המבשלים שנהנו מאירוע חינמי בשנים קודמות, להמשיך להנות מכך ומאידך מאפשרת גביה של כסף למימון הבירה והעלויות הנילוות למזיגתה. הפתרון הזה גם מסדיר באופן חוקי את מזיגת בירה ביתית שבושלה על ידי מבשלים ללא רשיון יצרן על ידי קבלת היתר זמני למכירה באירוע. כך יצרן שרוצה למכור יותר יכול ומאידך מבשל ביתי שרוצה להישאר נאמן למינימום של 5 ליטר למבשל כפי שקובע התקנון ולחלקם בחינם, רשאי לעשות כן (איש אינו מכריח לקחת קופונים מעבר לטעימות חינם תמורת הטעימות). את תוספת העלות הכבדה הכרוכה בהפקת ארוע לאלפי אנשים לקחה על עצמה סמואל אדמס וגם עיריית הרצליה נרתמה לעיניין ותרמה את תרומתה.

מכמות הפניות והפידבקים שקיבלו בהפקה, אצל המארגנים ובטמפו בנושא זה, נראה שהנושא עדין שנוי במלוקת. בין המבשלים הביתיים יש האומרים שאלה המתלוננים הם כפויי טובה שבמקום להגיד תודה על ההזדמנות שנפלה בחלקם מתלוננים ומאידך יש מבשלים ביתיים הטוענים בצדק שכללי המשחק שונו במהלכו ולא בהכך שהשינוי הוא לרוחם, איש איש מסיבותיו הוא. מה דעתכם? האם יש פתרון טוב יותר שעונה על כל הצרכים והאילוצים שקשורים באירוע?

אני סמוך ובטוח שעדיף להתקדם ולשנות, גם אם בעתיד ידרשו תיקונים על פני להיתקע במקום. הן מספר המבשלים המשתתפים והן מספר הבירות שהוגשו גדלו בלמעלה מ-50% לעומת השיאים שנרשמו בשנים קודמות. טרנד בירות הבוטיק הופך ליותר ויותר מיינסטרימי, אין שום סיבה שלא יתפתח אירוע גדול יותר שמביא את הטרנד לקהל הרחב.

תודה לדרור טרבס על התמונות