כשחושבים על יין איכותי מהמידל איסט, אנחנו הישראלים חושבים באתנוצנטריות בורה שמדברים על יין מישראל. לא עולה בדעתנו שגם במדינות שכנות אפשר לייצר יין טוב. תערוכת LIWF שהתקיימה בחודש שעבר נתנה לי הזדמנות פז לטעום יינות ואף לדבר עם נציגים של יקבים שבדרך כלל לא מזדמן לנו הישראלים להתנסות בהם. יינות מלבנון.
לא זו בלבד שהיה דוכן שאיגד כמה יקבים נבחרים מ"בק'עה" – אזור היין של לבנון, היו גם כמה יקבים לבנונים שהרגישו מספיק בטוחים ומספיק ידועים כדי להקים דוכן עצמאי משלהם. כשבחנתי את מפת התערוכה וראיתי שהדוכנים בה צבועים בצבעם שונים לפי מדינות, לא יכולתי שלא להימשך ללבנון. רבות שמעתי על תרבות היין והלילה בלבנון. על כך שהמנטליות החילונית הלבנונית דומה למדי לזו של ישראל ושתרבות היין בה מפותחת למדי. בתערוכה נערכו גם הרצאות וטעימות מודרכות בכיתה מיוחדת בשם מאסטר קלאס. ההרצאה הראשונה היתה על יינות מבורדו, השניה על יינות ריוחה וההרצאה השלישית… על יינות מלבנון. להרצאות, כך גיליתי, צריך להירשם מראש, אבל אפשר להצטרף גם אם לא נרשמים על בסיס מקום פנוי. אי לכך בשעה היעודה הגעתי לכיתת המאסטר. מהכניסה השתרך תור ארוך כמו התורים מרוסיה בימי הקומוניזם. מייד הבנתי שאין לי סיכוי להיכנס על בסיס מקום פנוי שכן חיכו בתור הרבה יותר אנשים ממה שהיו מושבים בכתה. ויתרתי.
עברתי ליד הדוכן הלבנוני כמה פעמים בחשש קל. לבסוף ניגשתי אליו בזהירות, התחלתי ביקב בו עמדה אשה מרשימה שנראתה מערבית למדי. Coteaux du Leban שמו. בדוכן זה כמו בדוכנים הבאים הבנתי שכמו שאנו יודעים לזהות ישראלים מקילומטרים כך גם הלבנונים מזהים אותנו מייד. כך שלא היה טעם לנסות להסוות. טעמתי שני יינות מיקב זה:
Blanc du Clos – בלנד של ויוניה ושרדונה: צבע בהיר מאוד כמעט כמו מים, אף מעודן ופירותי. טעם מורכב ומתמשך, פרי טרופי מעודן ופירות קיץ כמו מישמיש ושסק אבל לא משתלט. 13% אלכוהול שמורגשים כיותר.
chateau 2007 – בלנד של קברנה סוביניון, סירה, מרלו שעבר שנה בחביות עץ אלון צרפתיות. 13%. צבע עמוק, ריח קל יחסית ופירותי עם קצת גומי/פלסטיק. טעם יבש קצר ומלא טאנינים.
המשכתי ליקב בשם Domaine Wardy. את פני קיבל סומליה מאופק ומנומס עם גינונים צרפתיים. גם שם טעמתי 2 יינות:
ויוניה מוסקט 2006 (!) שיושן 12 חודש בחביות. צבע זהוב, ריח מעניין ומפתיע, פירותי, חמאתי ליקרי. היין סגור מעט. לאחר חדרור קצר חשף ריח ריבתי ומבושם יותר כמו מי ורדים או לוקום. טעמו מתקתק, חלק בפה – קרמי כמעט שמנוני. – חוויה מפתיעה לטובה.
chateau des Cedres 2004 – בלנד של קברנה סוביניון, סירה ומרלו שיושן 18 חודש בחביות עץ אלון חדשות והגיע לחוזק 14%. צבע אדום בורדו עמוק. ארומה מינרלית כמו אבנית/סיד. טעם פרי אדום בשל ודובדבנים. טעם טארטי עמוס בטאנינים. יין מרשים ומהנה שיתיישן עוד שנים רבות.
היקב הבא בו ביקרתי נקרא chateau Ksara. אחד היקבים הותיקים בעמק בק'עה – הוקם על ידי נזירים ופעיל ברצף מאז 1857. את פני קיבל בחור חביב עם עיניים כחולות, שישר שאל אותי אם אני מישראל. מסתבר שהוא מחזיק בדרכון אירופאי וביקר בארץ כמה פעמים. טעמתי גם אצלו 2 יינות:
Reserve du Couvent 2008 – קברנה סוביניון, קברנה פרנק ושירז. צבעו אדום בהיר נוטה לחום. טעם פירותי שמזכיר שזיפים, מעט מריר ומלא טאנינים. יין לא מאוזן בעיני.
La souverain 2007 - יין מיוחד שיוצר לרגל 150 שנה ליקב קסארה. עשוי מבלנד של קברנה סוביניון וarinarnoa – זן נדיר שהוא הכלאה של מרלו ופטיט ורדו שלא שרד בצרפת אבל חי ובועט בלבנון. ליין צבע בורדו עמוק כמעט סגול. ריח טבק, פרי שחור (דומדמניות שחורות ואוכמניות) עם ארומה מעט מינרלית כמו סלע. היין חלק וטאניני וניכר בו שיתיישן עוד זמן רב.
אם תהית מדוע לכל היינות הלבנונים יש שמות צרפתיים וכיצד בכלל התפתחה תרבות יין בלבנון, אז התשובה פשוטה. שליש מתושבי לבנון, לפי הערכות, הם נוצרים. באזור לבנון יצרו יין מאז ימי הפיניקים לפני אלפי שנים. מאז סילוק העותו'מנים באמצע המאה ה-19 ועד להכרזת עצמאותה של לבנון ב-1943, היא נשלטה על ידי הצרפתים. הצרפתים הביאו את הידע ליצור יין טוב והנוצרים שלא מנועים משתיית אלכוהול וידועים בעראק הזחלאווי המעולה שלהם, פשוט המשיכו את המורשת. משיחה עם נציגי היקבים עולה ששיעור גדול מהיינות שהם מייצרים מיועדים ליצוא (40% ויותר). מכך עולה שאף כי בלבנון מייצרים בערך חמישית מכמות היין המיוצרת בארץ, יצוא היין שלה בבקבוקים דומה ליצוא היין של ישראל.
אחד היקבים הכי מפורסמים של לבנון שגם הציג דוכן גדול ונפרד משלו הוא שאטו מוסר. שאטו מוסר התפרסם בזכות הפופלריות שלו ב… אנגליה. ליינות של שאטו מוסר יש אופי מיוחד. הם יחשבו מחומצנים ומקולקלים על ידי רוב חובבי היין בשל הברט (מן פטריה בעלת ריח אופייני). היינות של שאטו מוסר עוברים תהליך שאורך 7 שנים עד שהם יוצאים למכירה, קצת כמו יינות פורט. היקב התפרסם ביינות הלבנים שלו שעשויים מענבי עוביידה ומורווה שנחשבים לאבות השרדונה והסמיון בהתאמה שהובאו לאירופה על ידי הצלבנים. היין שנושא את השם שאטו מוסר מעביר 9 חודשים בחביות עץ אלון צרפתיות ואז מבוקבק ונשמר להבשלה במרתפי היקב עוד 6 שנים עד שהוא משוחרר למכירה. טעמתי את שאטו מוסר בשני בצירים:
2004: צבע זהוב, ריח ישן, טחוב. טעמו מימי מעט, "ישן" וחמצמץ כמו מדירה או פורט צעירים
2003: צבע זהוב כהה, ריח בשרני, עור ובשר מבושל, טעם יבש, רמז לקצפת ווניל ובישום ניסתר של פאי תפוחים.
מעניין שהאנגלים שהביאו סגנונות אלכוהול מיושנים כמו ויסקי, פורט ומדירה לגדולה אהבו גם את שאטו מוסר ולמעשה פירסמו אותו ואת יינות לבנון בעולם.
לתוהים, אגב, פגשתי ביקב ישראלי אחד בלבד בתערוכה - תשבי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה