בפוסט הקודם על הLIWF כתבתי סקירה קצרה על שוק היין באנגליה, יבואנית היין הגדולה בעולם והסברתי באמצעותה את חשיבותה של תערוכת ה-LIWF. הפעם אתמקד בדוכנים ומתחמים אחרים שביקרתי בהם בתערוכה.
במפת התערוכה בלטה חלוקה למדינות שונות מעל פני הגלובוס שסומנו בצבעים שונים. בגלל השפע העצום והעדר סגנון טיפוסי אופייני למדינה המארחת ולאחר חוויית הטעימה המרוכזת במתחם the Wine gang עליה כתבתי בשבוע שעבר, נגמלה בליבי החלטה אמיצה להתרכז בדוכנים של מדינות שאינן טיפוסיות ושהסיכוי שאזכה לטעום יינות שלהן נמוך. כך מצאתי את עצמי טועם יינות ממדינות כמו גאורגיה, הודו ולבנון.
הידעת? בהודו החלה בשנים האחרונות תעשיית יין. עד כדי כך שהוקם דוכן גדול של יינות מהודו שהציג 8 יקבים. לא יכולתי שלא לגשת לדוכן ולדבר קצת עם הנציגים שחלקם באו בלבוש הודי מסורתי וחלקם בחליפות ועניבות מערביות. ניכר בעובדים שתחום היין חדש להם. הם מדקלמים יפה את מה שלימדו אותם אבל לא ממש מסוגלים לענות על שאלות כמו מאיפה חביות העץ בהן יושן היין (אלון צרפתי, אמריקאי, אחר) או האם השתמשו בחביות חדשות או משומשות. חלקם נראים קצת נבוכים לדבר על יין אחרים עטו ארשת של התרסה ונהנו "להפתיע" את המבקר עם יין מהודו. ביקב "ריטו" דיברתי עם היינן או האגרונום הראשי של היקב (זה לא היה ברור) הוא ידע להגיד לי שהכרמים בני 10, היקב בן 4 ושלהערכתו 40% מהחביות חדשות (צרפתיות). טעמתי 3 יינות מיקב ריטו הממוקם מדרום מזרח למומבאי:
ריטו סוביניון בלאן 2010. מראה זהוב בהיר. ריח "הודי" מתובל, עשבוני, קצת כמו של קינוח הודי מעורב בירקות מוחמצים כמו גמבה קלויה או זיתים. הטעם היה שונה ומעניין. בלי ספק יין שעבר טיפול פחות נקי ממה שמקובל במחוזותינו ויחשב למקולקל אם יצא מיקב מקומי, אולם איכשהו הכל משתלב בצורה מקורית ומעניינת ולמרות הפגמים נוצר יין מיוחד, נעים לשתיה ושונה מהמקובל במערב.
ריטו ויוניה 2010. צבע ירקרק בהיר, ריח מתובל, מעושן קלות, למון גראס ותבלינים. טעם המזכיר קצת ריקבון יבש. אבל בהחלט מעניין ושונה ממה שאנו מכירים. זה לא יין מעודן אבל הוא גם לא בלתי ניתן ללגימה.
ריטו קברנה סוביניון 2008. צבע אדום יפה. שוב ריח מעושן למדי וגופריתי. הפרי הלך לאיבוד. טעם קשה, חמצמץ, מימי. עישון שמזכיר שוקולד. חסר איזון.
עוד יינות הודים שטעמתי:
Reveilo שרדונה רזרב 2008 – יקב בבעלות סיציליאנית הממוקם צפון מזרח למומבאי. היין יושן בחביות עץ אירופאיות (לא ידוע איזה, מה גילן או לכמה זמן). צבעו היה זהוב בוהק. הוא הדיף ארומה מפתיעה של עישון כמו נקניק וריח עבש שמרי כמו של גבינה יבשה שיושנה במערה שנה. בניגוד לאף, הטעם היה מתקתק ופירותי כמו שיכר פירות. ככל הנראה היין עבר תסיסה פרועה ולא מבוקרת.
לאחר עוד כמה יינות הודים בעלי מאפייני טעם וריח דומים ולאור התלהבותם המפתיעה של כמה מהקניינים שביקרו בדוכן בזמן ששהיתי בו, החל בליבי דיון: האם יינות שבאים אזור שמוציא יינות בעלי אופי ברור ומובחן שעל פי אמות המידה האתנוצנטריות שלנן יחשב ליין מקולקל, הוא אכן כזה? הרי מבריסל יוצאות בירות חמוצות בתסיסה ספונטנית בשם למביק או גז שהן למעשה סוג של בירות מקולקלות ש"יושנו" וחלקן נחשבות לבירות יוקרה לאנינים ומבינים. בפורטוגל לוקחים יין מקלקלים אותו על ידי כך שמיישנים אותו ומחמצנים אותו במשך שנים (לעיתים עשרות שנים) ואז מוכרים את זה כפורט יקר ויוקרתי. היינות ההודים הכילו ריחות וטעמים שאנו לא פוגשים לרוב ביין, הם היו די עיקביים ולמרות הפגמים הברורים היו בני שתיה וחלקם אף טעימים.
המשכתי הלאה לכוש. טוב לא ממש כוש, אלא לכיוון הים השחור – האם זה נחשב מספיק כושי?
גאורגיה היא מדינה שעלתה על מפת היין העולמית רק לאחרונה. היא ממוקמת מזרחית לים השחור באותו קו רוחב פחות או יותר עליו ממוקמות מדינות יין קלאסיות כמו ספרד, איטליה ודרום צרפת. יש הטוענים שיצור היין החל בכלל באזור גאורגיה, וחפירות ארכיאולוגיות גילו שרידי גרעיני ענבים בני 8000-9000 שנה וכדים עם שרידי יין בני 3000 שנה. מסתבר שבגיאורגיה גדלים מאות זני ענבים מקומיים ועשרות מהם משמשים ליצור יין בצורה מסחרית. יש הטוענים שזני הענבים הקלסיים של ימינו הם למעשה צאצאים של זני ענבי הפרא הגיאורגים. עם היסטוריה כזו לא פלא שהיינות הגאורגים עשויים לרוב מזני ענבים מקומיים ופחות מזנים קלאסיים. להלן כמה יינות שטעמתי והרשימו אותי:
Marani Condoli Single Wineyard 2007 מענבי סאפראבי שנחשבים לאבות קדמונים של ענבי הסירה. היין הזה לא עבר יישון בחביות עץ, באופן מפתיע. חוזקו 13%. צבעו סגול כהה ועמוק. ריחו מורכב ומבושם כמו פרחי יסמין. טעמו יבש, חלק ודליל טאנינים. סיומת מרירה כמו שיש באפרסק ליד הגלעין.
Marani Napareuli 2008 – אף הוא מענבי סאפראבי. הוא יושן 9 חודשים בחביות עץ וחוזקו 13.5%. צבעו סגול כהה כמעט שחור. ריחו מבושם עם תוספות עץ קלות המאופיינות בריח טחוב מעט או פרי ישן קצת כמו ביין מחוזק. אולי הפקק היה קורקי. טעמו קרמי משהו עם פירות אדומים כמו דובדבנים ופירות יער. הטאנינים מורגשים יפה.
בגזרת הלבנים טעמתי עוד ענב גיאורגי שמוצאו ממערב המדינה:
Teliani Tsolikouri שנה לא ידועה. צבעו בהיר מאוד כמו של סוביניון בלאן. ריחו לימוני ובצלי מעט, שוב כמו סוביניון בלאן אבל מתובל בבישום פרחוני קל. טעמו לא היה מאוד יבש וחמאתי מעט בשל תסיסה מלולאקטית שעבר. אהבתי.
על חוויותי מלבנון, בפעם הבאה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה