מסורת או מסירות בגן שמואל?

מתי מסורת הופכת לכזו? כלומר כמה פעמים צריך לקיים אירוע על מנת שיהיה ניתן לטעון שהפך למסורת? בפוסט על מסיבת בישול הבירה הקודמת (Brew Party) של חובבי ציון לשנת 2011 כתבתי בסיום: "נראה שהאירוע המבורך הזה הופך למסורת. נקווה שבעתיד הוא ישמור על צביונו הקסום ולא יתמסחר". ובכן עברה שנה ושוב יום שישי הראשון של מאי נחגג במסיבת בישול בירה שארגנו חובבי ציון העליזים בקיבוץ גן שמואל. שוב, כמיטב המסורת, אספתי את בני הקטן ושמנו פעמינו צפונה לגן שמואל. הרי הברופארטי של 2011 היה פסטיבל הבירה הראשון שלו. יש אפילו תמונות בפייסבוק שמעידות על כך.

הגענו לקיבוץ, החנינו בחניית האורחים ושמנו פעמינו לרחבת הדשא שמאחורי חדר האוכל. לא מצאנו שם דשא ולא מסיבת בישול.המשכנו בין השבילים, כשכל שביל נראה כאילו מאחוריו נמצאת הרחבה ההומה בבשלני בירה ומבשלנים חובבים. אך לא כך היה. רק מקץ כרבע שעה נכנעתי והרמתי טלפון לדגן, הדוב האמצעי, שאמר לי שהלוקיישן עבר לפינה מוצלת בקיבוץ, ממול חדר האוכל.

2 דברים בלטו: 1. השטח נראה מצומצם בהרבה לעומת שנים קודמות. 2. היו ההארדקור של המבשלנים והבירגיקס. כלומר העזרים כנגדם נעדרו, לרוב, כמו גם דור ההמשך, כלומר הילדים. נראה לי שהיו פחות עמדות בישול וחסרו לי כמה מאושיות מסיבות הבישול הקודמות, אולם הרחבה היתה מלאה והיו עשרות אנשים לדבר ו/או לשתות איתם, כך שזה לא פגע בחגיגה. האווירה המשיכה להיות שמחה, לא פורמלית ומפרגנת. מייד עם בואנו, יואב מפיסטה דאג לצייד אותי בכוס לטעימות. כולם שם חברים של כולם גם אם היו כמה פרצופים חדשים ולא מוכרים לי. טעמתי כמה בישולים מעניינים שהבהירו לי שקם לו דור חדש של מבשלנים חובבים. דור שהחל את צעדיו בבישול בירה לאחר שדור החלוצים כבר צבר ניסיון וידע. דור שמאתגר את עצמו בקלואון, כלומר שיבוט או שכפול של מתכוני בירה של מבשלות או מבשלנים שנערצים עליהם. זה מעניין, משום שכשדור החלוצים, החל לבשל בירה הוא ניסה לכוון לסגנונות ולא לשיבוט של בירות ספציפיות. אולי כי הם היו חלוצים והתמקדו בלימוד טכניקות ויסודות ואולי כי רמת הידע והמגוון שזמינים היום גבוהים בהרבה מאשר אך לפני שנתיים שלוש.

עתה בתום הברופארטי השלישי הדיון בשאלה "מתי מסורת הופכת לכזו?" הופך לרלוונטי. עוצמתה של מסורת וקסמה נעוצים בהמשכיות ובטקסיות המלוות אותה. ההשפעה של מופע אחד מוצלח ככל שיהיה נמוכה מההשפעה של ההמשכיות והטקסיות. לעניות דעתי הברופארטי של חובבי ציון נמצאת בצומת קריטי לקביעת אופיה בעתיד וכדי להחליט לאן עליה לפנות, יש לענות על שאלה חשובה: מה מטרת הברופארטי?

אם המטרה היא להפגיש כמה חברים חובבי בישול בירה לבישול משותף, ככה בשביל הכיף ומי שבא ברוך הבא. אז בכדי שתיווצר מסורת דרוש גרעין קשה של משתתפים שסביבם מתקיים האירוע, והאירוע ישאר במתכונת קטנה ואינטימית שתלויה במסירותה של הרוח החיה שמארגנת את המסיבה.

אם המטרה היא להכניס עוד אנשים לעולם בישול הבירה, להרחיב את מעגל המבשלנים החובבים ולהפוך את האירוע לציבורי והמוני יותר. דבר שיהפוך את קיומו לחזק יותר מאדם זה או אחר, הרי שנדרש, לעניות דעתי, לעבור לשלב הבא. לעלות כתה משמע, לייצר הצדקה כלכלית לקיום האירוע ואף למסחר אותו מעט. אין זה אומר שעל האירוע להפוך להיות מרכז רווח, אבל גם מלכ"ר כפוף לחוקי הכלכלה ולא ישרוד אם לא יאמץ חשיבה עסקית.

כן, אני זוכר שבשנה שעברה כתבתי על האירוע שאני מקווה "שבעתיד הוא ישמור על צביונו הקסום ולא יתמסחר", אולם כעת אני חושש שאם הוא לא יתמסחר, הוא יאבד מהרלוונטיות שלו, לאחר שרבים מדור המייסדים יתבססו במבשלות הבוטיק שלהם וידירו עצמם ממנו ומאידך לא יזרום מספיק דם חדש כדי לשמור על הגחלת. הזדמנות הפז הגלומה במסיבה שכזו: לקרב את תחביב בישול הבירה לקהל חדש ואת בירת הבוטיק לציבור הרחב, תתפספס.

למה, לדעתי, חשוב למנף אירוע שכזה לקירוב לבבות או שמא כבדים חדשים לעולם הבירה?
ובכן, זה כבר נושא לפוסט בפני עצמו. בקצרה אומר שלכל אוהבי הבירה (יצרנים מסחריים, חובבים ושתיינים) יש אינטרס שתתבסס פה תרבות בירה חיה ופורחת.

ציטוט מויקיפדיה:"תרבות היא מכלול הערכים, האמונות ותפיסות העולם כפי שהן באות לידי ביטוי בהתנהגותם של בני האדם. אבני היסוד של התרבות הן, בין השאר, הסמלים, הטקסים והמיתוסים."

הברופארטי מורכב מטקסיות, סמלים ותפיסות עולם לגבי בישול בירה. אותן אבני יסוד שמאפיינות תרבות ומסורת. חבל לא לנצל את הברופארטי לשם הובלת תרבות הבירה בארץ.

רותם, דגן ושאר חובבי ציון. ישר כוח.