מטה הקסם של יהודה

בשבוע שעבר ארע אירוע ראשון מסוגו בארץ. לכאורה מדובר בעוד פסטיבל בירה קטן. אחד מיני רבים שפוקדים את מחוזותינו בשנה שנתיים האחרונות. אולם אני טוען שיש בו משהו ראשוני ומיוחד. המשמעות של קיומו היא בשורה בפני עצמה. אני מדבר על פסטיבל הבירה של מטה יהודה.

פסטיבל הבירה של מטה יהודה הוא פסטיבל כמעט מחתרתי המאגד מספר מבשלות קטנטנות הנעות על הסקלה שבין ביתיות למבשלות בוטיק מסחריות קטנות. השתתפו בפסטיבל 7 מבשלות. המסחרית ביותר היא מבשלת הנגב אבל היו גם גל'ס, עמק האלה, מבשלת רונן, השחר, בירבר ואביר האלה הצבעוני מכולם. לפי פרסומים זרים ביומיים של הפסטיבל שהתקיים ברחבת בית העם במושב גבעת ישעיהו, ביקרו כ-3000 מבקרים. גם אם המספרים האלה מוגזמים, עדין ביקרו בפסטיבל מבקרים רבים למדי. מעדות אישית אני יכול להעיד שהכבישים הצרים המובילים למרכז המושב היו פקוקים שעות רבות בעת הפסטיבל. אפילו שרת החקלאות וראש מועצת מטה יהודה כיבדו את האירוע בנוכחותם.

לא היה מגוון רחב בפסטיבל (רק 7 מבשלות), לא היה זה פסטיבל בירות הבוטיק הראשון וגם לא פסטיבל הבירות הביתיות הראשון. לא היה זה הפסטיבל עם הבירות הטובות ביותר או האיכותיות ביותר שנראו בארץ, אף כי התארחו בו כמה בירות מצויינות. וגם לא הבירות היצירתיות ביותר אף כי מבשלות כמו אביר האלה הפגינו יצירתיות מרשימה. ולמרות זאת אני אומר שזה פסטיבל ראשון מסוגו ואפילו פסטיבל פורץ דרך.

ייחודו של פסטיבל זה הוא בכך שזה פסטיבל הבירה האזורי הראשון בישראל. פסטיבל שנועד לקדם אג'נדה תיירותית, בה בעלי עסקים זעירים באזור מסויים מתאגדים על מנת לשלב כוחות ולייצר משהו שלא קיים בארץ היום - דרך הבירה (על משקל דרך היין). מעין מסלול תיירותי שיאפשר ביקור בכמה מבשלות בוטיק בסמיכות גיאוגרפית. חיבור של יזמות, חלוציות ועבודת כפיים כפרית. כמו שמקובל בעולם היין.

החיבור לפורים גם הוא מעניין. פסטיבלים כפריים ואזוריים כאלה מקובלים מאוד במקומות שונים בעולם. לא כל פסטיבלי הבירה בעולם הם אוקטוברפסט או GABF. למעשה רוב הפסטיבלי הבירה בעולם הם בדיוק להיפך. רובם פסטיבלי בירה מקומיים כפריים המשולבים בתכנים תרבותיים מקומיים ו/או במצעדי תלבושות מסורתיים. בעולם, רבים ממבקרי הפסטיבלים נוהגים לבוא בלבוש מסורתי או בתחפושות כאלה ואחרות.

את המהפיכות האמיתיות – אלה שבאות מהשטח - מובילים פסטיבלים מקומיים כאלה. אמנם תחרויות ופסטיבלים לאומיים ובינלאומיים גדולים מושכים את מירב תשומת הלב ויחסי הציבור אבל המהפיכה האמיתית היא זו שקורית בשטח. היא נוצרת באמצעות אירועים כאלה המנגישים את מבשלות הבוטיק וחוויית הבירה לכולם – גם לשוכני הפריפריה ומאפשרים לייצרנים הצעירים להציג את גאוות תוצרתם באופן בלתי אמצעי ולקבל פידבק היישר מהצרכן ולא רק מעיתונאים, פונקציונרים, טועמים מקצועיים או תל אביבים מצויים.

כן ירבו פסטיבלים מקומיים וספונטנים. מי יתן ותהיינה מספיק מבשלות לפסטיבלים כאלה גם בגליל, במרכז ובדרום ושהם יהפכו למסורת תרבותית חברתית מושכת לכל המשפחה ולא רק אירוע לקהיליית הבירגיק'ס.

טעמתי בירות רבות ונהנתי מאנונימיות יחסית, שכן חלק מהמציגים לא הכירו אותי. מה שאיפשר לי לקבל חוויה כמו של מבקר רגיל. רבות מהבירות שטעמתי צריכות לעבור עוד כברת דרך ארוכה עד שתהינה באיכות המתאימה לשיווק מסחרי, אולם היו כמה "יציאות" טובות. שתי בירות טובות שזכורות לי במיוחד הן the L.O.S.T spicy mountain של גל'ס והאייריש רד של מבשלת האלה.

אני מקווה לפגוש את המציגים שעדין לא מסחריים בתחרות סמואל אדמס לונגשוט 2011. בינתיים לחיים.